פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 3 שנים
הרחבה מהערכים המצוטטים. העברת פיסקאות
{{בעבודה}}
[[קובץ:Pompeii - Casa dei Casti Amanti - Banquet.jpg|250px|ממוזער|שמאל|סצינת משתה ב[[פרסקו]] מ[[פומפיי]]]]
[[קובץ:Urnetta cineraria da chiusi con scene di banchetto, 520 ac. circa 10.JPG|250px|ממוזער|שמאל|סרקופג [[אטרוסקים|אטרוסקי]] מסביבות 520 לפנה"ס המתאר משתה]]
[[קובץ:George IV coronation banquet.jpg|ממוזער|שמאל|250px|משתה ה[[הכתרה]] של המלך [[ג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' הרביעי]]]]
'''משתה''' הוא [[ארוחה]] חגיגית, הנערכת לרוב למטרה מוגדרת כגון [[טקס]], [[התרמה]], ציון לאירוע. לעתים משתה הוא חלק מ[[מסיבה]], ונלווים לו [[ריקוד]]ים, [[הופעה]], [[קונצרט]] ועוד. מנקודת מבט [[סוציולוגיה|סוציולוגית]] משתה עשוי גם להוות [[סמל סטטוס]] ולשמש להפגנת [[עושר]] ו[[כוח (סוציולוגיה)|עוצמה]].
משתאות אלו הוזכרו רבות בספרות ובאמנות היוונית והרומית{{הערה|שם=LTR-הערה1|[https://books.google.co.il/books?id=MHJHNWDnNR4C The Roman Banquet: Images of Conviviality], Katherine M. D. Dunbabin, Cambridge University Press, 2003}}.
 
[[קובץ:UrnettaPaestum cinerariatombeau daplongeur chiusi con scene di banchetto, 520 acc1. circa 10.JPG|150pxjpg|ממוזער|200px|ימין|סרקופגמשתה יווני ב[[אטרוסקים|אטרוסקיפרסקו]] מסביבותמ[[המאה 520ה-5 לפנה"ס]] המתארמאזור משתה[[קמפניה]]]]
בבתיהם של עשירי יוון ורומא נערכו המשתאות בחדר אוכל רשמי שנקרא "טריקליניום", [[הלחם]] של מילים יווניות שניתן לתרגמו כ"שלוש ספות", הנגזר מעיצוב החדר: לאורך שלושה קירות ניצבו ספות, שעל כל אחת מהן יכלו להתרווח שלושה סועדים בתנוחת רכינה שמאלה. בין הספות הוצבו שולחנות קטנים. המילה העברית "טרקלין" אומצה על ידי [[חז"ל]] ממקור זה לתיאור חדר אירוח מפואר. היהודים בתקופת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]] אימצו אופן ישיבה זה עבור סעודות חגיגיות {{הערה|צבי פלג, [http://cms.education.gov.il/nr/rdonlyres/00fc019a-3ba9-4a64-b4df-223fc54c9d57/34107/%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%94.pdf הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד], באתר [[משרד החינוך]]}}. מנהג זה משוקע במצוות ההסבה ב[[ליל הסדר#מצוות הסבה|ליל הסדר]], כאשר אכילה בהסבה מסמלת את היות החוגגים בני חורין, בקיימם מנהג אשר עבדים לא יכלו לקיים.
 
משתאות בהסבה היו נפוצים בתרבות ה[[אטרוסקים|אטרוסקית]] ורישומם ניכר מאוד ב[[אמנות אטרוסקית|אמנות האטרוסקית]], בפרט ב[[סרקופג]]ים רבים שתארו דמויות מסבות. באמנות האטרוסקית נשים הוצגו כשוות לגברים, למשל מסבות לצידם במשתאות, בניגוד למקובל בעולם היווני באותה תקופה.
 
הטקסט "ארוחה בביתו של טרימלכיו" מתוך [[סטיריקון (ספר)|סטיריקון]] מ[[המאה ה-1 לספירה]], המיוחס ל[[פטרוניוס]], מתאר בהרחבה משתה מוגזם ואף גרוטסקי בביתו של טרימלכיו, עבד משוחרר שמפגין כך את עושרו המופרז {{הערה|* [[פטרוניוס]], '''סטיריקון: ארוחה בביתו של טרימלכיו.''' תרגם: רועי אוניקובסקי. [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=958767 חלק א], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=966152 חלק ב], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=968769 חלק ג], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=971487 חלק ד], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=973888 חלק ה], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=979033 חלק ו], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=981767 חלק ז], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=984048 חלק ח], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=986345 חלק ט], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=988354 חלק י], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=990542 חלק יא], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=992259 חלק יב], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=994439 חלק יג], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=998880 חלק יד], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1003083&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק טו], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1007469&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק טז], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1014082&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק יז], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1022623&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 חלק יח], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1039350&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0 חלק יט], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1043700&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0 חלק כ], [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=1059962&contrassID=1&subContrassID=18&sbSubContrassID=0 חלק כא]. פורסם לראשונה במוסף תרבות וספרות של ''הארץ''.}}.
 
[[פילון האלכסנדרוני]], פילוסוף יהודי-[[הלניזם|הלניסטי]] אשר חי במאה ה-1 לספירה ב[[מצרים התלמיית]] ה[[העולם ההלניסטי|הלניסטית]], השווה בספרו [[על חיי העיון]], בפסקה "משתאות הגויים", בין משתאות היוונים למשתאות כת ה[[תרפויטים]] היהודית. את משתאות היוונים ביקר על שהתאפיינו ב[[שכרות]], אלימות, בזבזנות ויחסים [[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]]. את התרפויטים העריץ על משתאותיהם הצנועים - התכנסות אחת לשבעה שבועות לליל שימורים הכולל משתה צנוע והגון, לימוד תורה ושירת המנונות משותפת של גברים ונשים.
היצירה "החכמים במשתה" מאת [[אתנאיוס]] מסביבות שנת [[200]] הכילה כ-30 ספרים ומהווה מעין אנציקלופדיה של ידע בתחומי דעת, תרבות ואמנות שונים. הידע הכלול ביצירה ערוך כשיחות בסימפוזיון שנמשך מספר ימים, סוג משתה שהיה אופייני לשליטי [[מצרים התלמיית]] ה[[העולם ההלניסטי|הלניסטית]].
 
[[קובץ:Paestum tombeau plongeur c1.jpg|ממוזער|200px|ימין|משתה יווני ב[[פרסקו]] מ[[המאה ה-5 לפנה"ס]] מאזור [[קמפניה]]]]
בבתיהם של עשירי יוון ורומא נערכו המשתאות בחדר אוכל רשמי שנקרא "טריקליניום", [[הלחם]] של מילים יווניות שניתן לתרגמו כ"שלוש ספות", הנגזר מעיצוב החדר: לאורך שלושה קירות ניצבו ספות, שעל כל אחת מהן יכלו להתרווח שלושה סועדים בתנוחת רכינה שמאלה. בין הספות הוצבו שולחנות קטנים. המילה העברית "טרקלין" אומצה על ידי [[חז"ל]] ממקור זה לתיאור חדר אירוח מפואר. היהודים בתקופת ה[[משנה]] וה[[תלמוד]] אימצו אופן ישיבה זה עבור סעודות חגיגיות {{הערה|צבי פלג, [http://cms.education.gov.il/nr/rdonlyres/00fc019a-3ba9-4a64-b4df-223fc54c9d57/34107/%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%94.pdf הישיבה, ההסבה והריהוט ששימש בסעודה בתקופת המשנה והתלמוד], באתר [[משרד החינוך]]}}. מנהג זה משוקע במצוות ההסבה ב[[ליל הסדר#מצוות הסבה|ליל הסדר]], כאשר אכילה בהסבה מסמלת את היות החוגגים בני חורין, בקיימם מנהג אשר עבדים לא יכלו לקיים.
היצירה "החכמים במשתה" מאת [[אתנאיוס]] מסביבות שנת [[200]] הכילה כ-30 ספרים ומהווה מעין אנציקלופדיה של ידע בתחומי דעת, תרבות ואמנות שונים. הידע הכלול ביצירה ערוך כשיחות בסימפוזיון שנמשך מספר ימים, סוג משתה שהיה אופייני לשליטי [[מצרים התלמיית]] ה[[העולם ההלניסטי|הלניסטית]].
משתאות בהסבה היו נפוצים בתרבות ה[[אטרוסקים|אטרוסקית]] ורישומם ניכר מאוד ב[[אמנות אטרוסקית|אמנות האטרוסקית]], בפרט ב[[סרקופג]]ים רבים שתארו דמויות מסבות. באמנות האטרוסקית נשים הוצגו כשוות לגברים, למשל מסבות לצידם במשתאות, בניגוד למקובל בעולם היווני באותה תקופה.
 
חלק מעלילות ה[[מיתולוגיה נורדית|מיתולוגיה הנורדית]] מתרחשות במהלך משתאות. ב"לוקסנה" [[לוקי]] משתתף במשתה של ענק הים [[אגיר]], הורג את אחד המשרתים, מגורש מהמשתה, חוזר ומתעמת עם האלים ומוצג כמחרחר ריב סדרתי. ב"תְרימְסְקְביתַה" לוקי ו[[תור (אל)|תור]] המחופש לכלה מגיעים לארץ הענקים, שם נערך לכבודם משתה. תור מדהים את הנוכחים בתיאבונו כאשר אוכל לבדו שור שלם ותשעה דג סלמון. ב[[אדה פרוזאית|אדה הפרוזאית]] מסופר כי כל לילה נערך משתה ב[[ואלהלה]], היכלו של [[אודין]].