משה ששון – הבדלי גרסאות

לאחר [[מלחמת העצמאות]] הצטרף למחלקה המדינית של [[משרד החוץ]], שירת במוסדות ה[[או"ם]] ב[[ז'נבה]], נטל חלק בשיחות עם [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן]] שניהל אביו, שימש המזכיר השני בנציגות ישראל ב[[יוון]], היה המנהל בפועל של מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ, ובשנים [[1960]] עד [[1966]] שירת כ[[צירות|ציר דיפלומטי]] ב[[אנקרה]] שב[[טורקיה]].

באוגוסט 1966 מונה למנהל מחלקת [[שביתת נשק|שביתות הנשק]] במשרד החוץ, ולאחר [[מלחמת ששת הימים]] מונה על ידי [[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] [[לוי אשכול]] לשמש כנציגו האישי בגופים השונים במטפלים בענייני [[השטחים]]{{הערה|{{מעריב||אשכול מינה נציג אישי – לטיפול בענייני השטחים המוחזקים|1967/11/13|00104}}.}} ושימש נציגו לשיחות עם מנהיגים [[פלסטינים]]. בדצמבר [[1969]] מונה לסמנכ"ל משרד החוץ והממונה על המערך המזרח התיכון במשרד. בשנים [[1973]]-[[1976]] שירת כ[[שגריר]] ישראל ב[[איטליה]] וב[[ותיקן|וותיקן]]. אחר כך כיהן כמנהל המרכז למחקר ותכנון של משרד החוץ.

במאי [[1981]] החל לכהן כשגריר ישראל ב[[מצרים]], שירת בתפקיד זה במשך שבע שנים. במהלך כהונתו התמודד עם תגובת מצרים לאחר [[מבצע אופרה|תקיפת ישראל את הכור הגרעיני בעיראק]], עם ההתנקשות בנשיא מצרים, [[אנואר סאדאת]], במהלכה היה נוכח ששון ביציע הכבוד בעת המצעד הצבאי, ששון חולץ על ידי מאבטחיו הישראלים, הוכנס לרכב שהוסרו ממנו סימני הזיהוי הישראליים ונמלט מהמקום,{{הערה|‫{{נענע10|סיון כהן|הציל את השגריר בזמן רצח סאדאת: "ירו צרורות, השכבתי אותו על הרצפה"|836376|6 באוקטובר 2011||news}}.‬}} השלמת פינוי [[סיני]], [[מלחמת לבנון הראשונה|מלחמת לבנון]], [[הפיגוע בראס בורקה]] ופרוץ [[האינתיפאדה הראשונה]]. לאחר פרישתו היה לנשיא התאחדות עולי סוריה בישראל.