ג'ון קולטריין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1 |
||
שורה 33:
===A Love Supreme===
בשנים 1962–1964, שהיו, מתוך התבוננות בקטלוג ההקלטות וההופעות של קולטריין, רגועות ונינוחות לכאורה, חל בו שינוי נפשי עמוק. קולטריין התחיל להתייחס למוזיקה באופן [[רוחניות|רוחני]], [[דת]]י ו[[מיסטיקה|מיסטי]] וראה בעצמו שליח שתפקידו להנהיר לעולם את תפקידה של המוזיקה כשפה מיסטית מאחדת.{{הערה|1=את מחשבותיו של קולטריין ניתן לקרוא ב[[הערות אלבום|הערות האלבומים]] מהתקופה}} תוצאה ראשונה של השלב ה"מיסטי" החדש של קולטריין היא אלבומו המפורסם ביותר ''[[A Love Supreme]]'' שהוקלט עם הרביעייה הקלאסית ב-[[9 בדצמבר]] [[1964]]. האלבום מורכב מ[[סוויטה]] בעלת ארבעה חלקים: הודיה (Acknowledgement), הכרעה (Resolution), התמדה (Pursuance) ומזמור (Psalm). האלבום מוגדר לרוב בין אלבומי ה[[ג'אז]] המשובחים בכל הזמנים.
ב-[[1965]] החל קולטריין להתעניין בג'אז החופשי ה[[אוונגרד]]י מבית מדרשו של אורנט קולמן. הוא נגמל מ[[סמים]], [[משקה אלכוהולי|אלכוהול]] ואפילו מ[[סיגריה|סיגריות]] והספיק להקליט 12 אלבומי סשנים באותה שנה. עדויות אחרות טוענות שקולטריין אמנם נגמל מכל אלה אך החל להשתמש ב-[[LSD]] כ"מפתח לדלתות התודעה".{{הערה|1=הווארד מנדל, [http://www.thewire.co.uk/articles/539/?pageno=5 John Coltrane: Divine Wind]}} הוא שיתף פעולה עם מוזיקאים כ[[ארצ'י שפ]], [[ססיל טיילור]], [[גארי פיקוק]] ואחרים, אותם צירף ל"Impulse". בפרט הושפע קולטריין בתקופה זו מסגנונו של [[אלברט איילר]]. בעקבות זאת החל קולטריין לנגן תוך שימוש ב[[אובר טון|אובר טונים]], נגינה בצלילים גבוהים ביותר (אלטיסימו) והפקת [[אקורד]]ים מורכבים באופן יוצא דופן בסקסופון. סגנונו מתקופה זו נשמע בתקליטים ''The John Coltrane Quartet Plays'', {{כ}} ''Living Space'', {{כ}} ''Transition'', {{כ}} ''New Thing at Newport'', {{כ}} ''Sun Ship'' ו-''First Meditations''. ביוני 1965 הקליט קולטריין יחד עם עשרה נגני אוונגרד צעירים בהם ארצ'י שפ, מקוי טיינר, [[פרעה סנדרס]] ופרדי האבארד את ''Ascension'', יצירה באורך 40 דקות, שכמעט כולה אלתור משותף, עם יציאה לקטעי סולו ארוכים. לאחר הקלטת אלבום זה עזבו אלווין ג'ונס ומקוי טיינר את ה"רביעייה הקלאסית". הוא צירף את אשתו, אליס, כפסנתרנית ואת רשיד עלי כמתופף, בנוסף הוסיף להרכבו באופן קבוע את סקסופוניסט הטנור פרעה סנדרס. הדבר שינה לחלוטין את [[חטיבת קצב|חטיבת הקצב]], מחטיבה אנרגטית ועזת-עוצמה לחטיבת קצב מתונה שהקנתה מקצב [[מדיטציה|מדיטטיבי]] ורגוע. קטעי הסולו בהקלטות המאוחרות (כגון ''Live at the Village Vanguard Again!'' ו-''Live in Japan'' התארכו לכדי 15 דקות לנגן.
| |||