היסטוריה של קוריאה – הבדלי גרסאות

השלטון היפני המשיך עד ל-[[15 באוגוסט]] [[1945]], כשיפן נכנעה בסוף [[מלחמת העולם השנייה]]. הכיבוש של היפנים, גם בקוריאה וגם בסין, ידוע היסטורית כתקופה של הפרות בוטות של זכויות אדם. ישנם גם היסטוריונים בעלי עמדה אפולוגטית לכיבוש. כיום, הנושא הזה עדיין נידון בין ממשלות יפן וקוריאה. הרגשות האנטי-יפניים עדיין חזקים בקוריאה, וביבשת [[אסיה]] בכלל, כתוצאה מהכיבוש היפני והאכזריות שבה נודעו החיילים היפנים.

 

 

הקיסר גוג'ונג מת בינואר [[1919]]. הוא ככל הנראה [[רעל|הורעל]]. קצת לאחר מותו הפתאומי, ב-[[1 במרץ]], החלו תנועות שונות ברחבי המדינה להפגין נגד הנוכחות של הפולשים היפנים. היפנים לא כל כך אהבו את ההתנגדות, ודיכאו אותה בכוח. כ-7,000 מפגינים נהרגו מאש הצבא והמשטרה היפניים שנכחו במקום{{הערה|1=לפרטים נוספים ראו [http://www.britannica.com/eb/article-9050797?query=march%20first%20movement&ct= כאן]}}. מתנגדים בכפרים של נוצרים-קוריאנים [[צליבה|נצלבו]] ונשרפו חיים ב[[כנסייה|כנסיות]] על ידי הכוחות היפניים. תנועות ההתנגדות לשחרור קוריאה מעול הכיבוש היפני נשענו בין היתר על נאומו המפורסם של [[נשיא ארצות הברית]] דאז, [[וודרו וילסון]], שקרא לסיום ה[[קולוניאליזם|כיבוש הקולוניאלי]] (שהיה בעיקרו [[אירופה|אירופי]]) ברחבי העולם ולמען הזכות ל[[הגדרה עצמית]] של העמים הכבושים. הנשיא נמנע מלהזכיר את המצב בקוריאה ככל הנראה בשל האינטרסים שהיו לו באזור, בעיקר קשרי מסחר עם הסינים.