מערכת ניווט אינרציאלית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 15:
מערכות ניווט אינרציאליות פותחו במקור עבור [[רקטה|רקטות]]. חלוץ הטילים האמריקאי [[רוברט גודרד]] בחן מערכות גירוסקופיות בסיסיות שעוררו עניין רב בבני תקופתו, דוגמת מדען הטילים הגרמני [[ורנר פון בראון]].
 
ב[[מלחמת העולם השנייה]], כללו טילים גרמניים מסוג [[V-2]], מערכת ניווט הנחיה שהורכבה משני גירוסקופים, מד תאוצה בציר הרוחב ו[[מחשב אנלוגי]] פשוט. המערכת ניטרה את כיוון הטיסה של הטיל ותיקנה אותו בעזרת אותות אנלוגים מהמחשב שהניעו ארבע כנפי[[מסיטי כיווןסילון]] בזנב הטיל. עם סיום מלחמת העולם השנייה, נכנעו לאמריקאים פון בראון וכ-500 מעמיתיו והסגירו עימם גם רכיבי טילים. ב-1945 הועברו הגרמנים למתקן צבאי ב[[טקסס]] בשם פורט בליס וב-1950 להאנטסוויל ב[[אלבמה]].
 
בתחילת שנות ה-50 התבקשה מעבדת המיכשור של [[המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס]] (MIT) בראשות [[צ'ארלס סטארק דרייפר]] לספק מערכת הנחיה פנימית כמערכת מגבה לטיל ה[[אטלס (טיל)|אטלס]]. מערכת ההנחיה של האטלס תוכננה כשילוב של מערכת אוטונומית על גבי הטיל ושל תחנת מעקב ושליטה קרקעית. בסופו של דבר, המערכת האוטונומית תפסה מקום מרכזי ב[[טיל בליסטי|טילים בליסטים]], והשילוב בינה לבין תחנה קרקעית נותר בשימוש בחקר החלל.