מרקנטיליזם – הבדלי גרסאות

סמית' דחה את הדגש המרקנטיליסטי על ייצור וטען כי הדרך היחידה להביא לשגשוג כלכלי היא באמצעות צריכה. קיינס גרס כי עידוד הייצור חשוב באותה מידה לפחות כמו הצריכה ואף טען כי בתחילת העידן המודרני חשיבותם המופרזת של מטילי הזהב הייתה הגיונית (בעידן שלפני כסף הנייר הגדלת ערכו של מטיל זהב הביאה לגידול בתזרים הכספים). קיינס וכלכלנים אחרים הבינו כי למאזן התשלומים יש חשיבות רבה בעידן המודרני ואכן, מאז שנות ה-30' כל המדינות מפקחות באופן הדוק על זרימת ההון אליהן ומחוצה להן. רוב הכלכלנים אף יסכימו היום כי מאזן מסחרי חיובי מהווה יתרון כלכלי. קיינס אף הרחיק לכת (לדעת השמרנים) וטען כי התערבות ממשלתית בכלכלה היא חיונית לשגשוג. בעוד שלתאוריות הכלכליות של קיינס נודעו השפעות רבות, רבים סירבו להשתמש שוב במונח "מרקנטיליזם" שנחשב עדיין לסוג של מילת גנאי, בייחוד על מנת לתאר צורות שונות של [[פרוטקציוניזם]]. הדמיון בין התאוריות הקיינסיאניות למרקנטיליזם גרם למבקרים לכנות אותן בשם "[[נאו-מרקנטיליזם]]". כיום מדינות מסוימות ([[יפן]] לדוגמה) נחשבות כמנהלות מערכת כלכלית נאו-מרקנטיליסטית.

 

 

במקרים מסוימים, הנהגת מדיניות מרקנטיליסטית-פרוטקציוניסטית הביאה לתהליכים כלכליים חיוביים במדינות שאימצו אותן. סמית' עצמו שיבח את המדיניות של אוליבר קרומוול שסייעה להרחיב את צי הסוחר הבריטי והפכה את בריטניה ל[[מעצמת-על]]. גם כיום סבורים כלכלנים רבים כי הגנה על תעשיות חדשות (גם במחיר של פגיעה כלכלית בטווח הקצר) תוביל לרווחים בעתיד.