אנדרה ברטון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 3:
'''אנדרה ברטון''' (ב[[צרפתית]]: '''André Breton''') {{כ}}([[19 בפברואר]] [[1896]] - [[28 בספטמבר]] [[1966]]) היה [[סופר]] ו[[משורר]] [[צרפתי]] ומראשי הזרם ה[[סוריאליזם|סוריאליסטי]] ב[[אמנות]]. בשנת [[1924]] פרסם את [[המניפסט הסוריאליסטי]], שבמרכזו יצירה "אוטומטית", ספונטנית ובלתי מתוכננת מראש, רעיונות המתכתבים וחבים רבות לאבי ה[[פסיכואנליזה]], [[זיגמונד פרויד]].
 
אנדרה ברטון נולד בטינשבריי (כיום בחבלב[[אורן (מחוז)|מחוז אורן]] שבחבל [[נורמנדי תחתית]] ב[[צרפת]]) למשפחה דלת אמצעים. הוא למד [[רפואה]] ו[[פסיכיאטריה]], ובמשך [[מלחמת העולם הראשונה]] עבד במחלקת העצבים של בית חולים בעיר [[נאנט]]. שם פגש בז'אק ואשה שהיה ממשיכו הרוחני של הסופר [[אלפרד ז'ארי]]. אנדרה ברטון הושפע מן הביקורת החברתית של ז'אק ואשה ומהתייחסותו הביקורתית ל[[אמנות]] המסורתית. ואשו התאבד בהיותו בן 24 שנה, ומכתביו לאנדרה ברטון ולמחברים אחרים פורסמו ב-[[1919]] תחת הכותרת "מכתבי מלחמה" שברטון השתתף בעריכתם וכתב את ההקדמה.
 
באותה שנה ייסד את כתב העת "ספרות" בשיתוף עם [[לואי אראגון]] ועם פיליפ סופו. הוא התיידד גם עם המשורר [[טריסטן צארה]] שהיה ממייסדי תנועת ה[[דאדא]]. ב-[[1920]] ראתה אור ה[[נובלה]] "שדות מגנטיים" שנכתבה על ידי אנדרה ברטון ופיליפ סופו, ושבה עשו שימוש בכתיבה אוטומטית. ב-[[1924]] אנדרה ברטון ייסד את "הלשכה לחקר הסוריאליזם". באותה שנה פרסם את המניפסט הסוריאליסטי הראשון, ושימש כעורך של כתב העת "המהפכה הסוריאליסטית". סביבו התארגנה קבוצת מחברים ובהם [[לואי אראגון]], [[פיליפ סופו]] ו[[פול אלואר]].
 
ברצותו לשלב את התפתחותו האישית כמחבר, כדוגמת [[ארתור רמבו]], עם הפוליטיקה של [[קרל מרקס]], הצטרף ברטון ל{{ה|מפלגה הקומוניסטית הצרפתית}} ב-[[1927]], שממנה גורש ב-[[1933]]. בתקופה זו התקיים בעיקר על מכירת חפצי אמנות שהיו בגלריה שלו (הוא היה אספן של חפצי אמנות ושל חומר אתנוגראפי). תחת הנהלתו הסוריאליזם הפך לתנועה אירופית שנודעה לה השפעה על שטחי אמנות שונים, ושהעמידה בסימן שאלה את התפיסה המקובלת בדבר התחושה וההבנה האנושית של מאורעות ושל דברים.
 
ב-1933 נסע ל[[מקסיקו]] בשליחות ממשלת צרפת, ושם נפגש עם [[לאון טרוצקי]]. ברטון ואנשי רוח סוריאליסטיםסוראליסטיים אחרים ובהם הצייר [[דייגו ריברה]] מצאו מקום שבו יכלו להתבודד בעיר המקסיקנית הציורית רונגאריקוארו. ברטון וטרוצקי כתבו את החיבור "למען אמנות מהפכנית בלתי תלויה" שפורסם בשמם של ברטון ושל ריברה.
 
ב[[מלחמת העולם השנייה]] התגייס לשירות הרפואי של הצבא הצרפתי. [[ממשלת וישי]] הטילה חרם על כתביו בטענה שהם מנוגדים למהפכה הלאומית. ברטון ביחד עם [[ויפרדו לאם]] ואמנים נוספים נמלט ל[[מרטיניק]] ובסופו של דבר מצא מקום מקלט ב[[ארצות הברית]] ובאייםוב[[הקריביים|איים הקאריבייםהקריביים]] ([[1941]]). האהוא התיידד עם הסופר איימה סיזר, בן האי [[מרטיניק]], וכתב את ההקדמה לספרו של סיזר "יומן החזרה למולדת".
 
במשך שהותו בעיר [[ניו יורק]] הכיר ברטון את אליזה שהייתה לאשתו השלישית. ב-[[1944]] נסע עם אשתו לגאספסי שבפרובינציה של [[קוויבק]] ב[[קנדה]]. שם כתב את ספרו "תעלומה 17" המתאר את אימת מלחמת העולם השנייה, ושבו מתואר גם סלע פרסה (הגדול שבסלעי הקשת הטבעיים שבעולם) ב[[מפרץ סנט לורנס]].
שורה 19:
אנדרה ברטון נפטר ב- 1966 ונקבר בבית העלמין דה באטיניול בפריז.
 
החשובות שביצירותיו:
 
* שדות מגנטיים (1920)