נבל הכרמלי – הבדלי גרסאות

כאשר שלח אליו דוד את נעריו, שיבקשו ממנו מעט אוכלסקס כשכר טרחה על שאנשיו שמרו על שדותיו וצאנו מפני שודדים וגנבים, ומפני בזיזה של הרכוש בידי [[פלשתים]], הוא שילח אותם מעליו במלים: {{הדגשה|מִי דָוִד, וּמִי בֶן-יִשָׁי; הַיּוֹם, רַבּוּ עֲבָדִים, הַמִּתְפָּרְצִים, אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו. וְלָקַחְתִּי אֶת-לַחְמִי, וְאֶת-מֵימַי, וְאֵת טִבְחָתִי, אֲשֶׁר טָבַחְתִּי לְגֹזְזָי; וְנָתַתִּי, לַאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי, אֵי מִזֶּה הֵמָּה|ספר שמואל א כה|ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק י' - י"א}}. נבל לא רוצה להעניק לדוד מתוך גאווה וקמצנות, ואינו מוכן לקבל הוראות מדוד. הוא אינו מעלה בדעתו שצפויה לו סכנה מדוד "נבל עשיר הוא ושוטה, ושעה שהוא מתנהג כשומר על רכושו הריהו למעשה מפקיר אותו".{{הערה|צבי אדר, '''הסיפור המקראי''' (עמ' 27), הוצאת הסוכנות היהודית לישראל, ירושלים, תשל"ט.}} דוד כועס עקב כפיות הטובה, מחליט בתגובה להרוג את נבל ובני ביתו, ועולה עם ארבע מאות מאנשיו לבית נבל.