רינגשטראסה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ עוד קצת |
||
שורה 12:
רצועת החומות נהרסה כליל. [[יוהאן שטראוס (הבן)|יוהאן שטראוס]] חיבר לרגל הרס החומות [[פולקה]] עליזה, Demolirer-Polka ([[אופוס (מוזיקה)|אופוס]] 269). המבנה היחיד שלא נהרס, ושאף זכה לחיבור לעיר, היה כנסיית [[ווטיפקירכה]], שנבנתה מחוץ לחומות.
מטרת השדרה הייתה להוות [[חלון ראווה]] לעוצמתה ופארה של [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] והמשאבים שהושקעו בהקמתה היו משאבים אימפריאליים, ולא מכיס ה[[עירייה]]. בין מבני הפאר הממלכתיים כפרלמנט, מיניסטריון המשפטים, מיניסטריון המלחמה והנהלת הדואר, הוצעו למכירה חלקות קרקע למשקיעים ויזמים פרטיים. אלה הקימו בתי מידות שנקראו "פָּאלֶה" (ב[[צרפתית]] ''Palais''). רבים מבעלי האחוזות היו ממוצא יהודי, בהם הענף הוינאי של [[משפחת רוטשילד]], [[משפחת ויטגנשטיין]], משפחת [[וילהלם ריטר פון גוטמן|פון גוטמן]], [[משפחת אפרוסי]], משפחת באואר (שבתם, [[אדל בלוך באואר|אדלה]], הייתה מודל לציורו של [[גוסטב קלימט]]) ועוד. נשות חברה ערכו בארמונות אלה [[סלון ספרותי|סלונים תרבותיים]] (הידוע והחשוב שבהם היה הסלון של [[ברטה צוקרקנדל]]) שתרמו לקידום רעיונות בעירם של [[זיגמונד פרויד]], [[גוסטב קלימט]], [[ארתור שניצלר]], [[קרל מנגר]], [[הוגו פון הופמנסתאל]], [[סטפן צווייג]], [[קרל קראוס]], [[אלמה מאהלר|אלמה]] ו[[גוסטב מאהלר]] ורבים אחרים.
בעוד שהמבנים הרשמיים הוקמו ברובם בסגנון [[נאו-קלאסיציזם|נאו-קלאסי]], רבים מהמבנים הפרטיים נבנו בסגנון ה[[יוגנדסטיל]] ומקנים לשדרה את אופייה האדריכלי.
שורה 37:
== לקריאה נוספת ==
* אן-מארי אוקונור, מאנגלית:יוני רז פורטוגלי, '''האשה בזהב: הסיפור המופלא של יצירת המופת של גוסטב קלימט "דיוקן אדלה בלוך באור"'''. הוצאת פן/ידיעות ספרים 2013.
* אדמונד דה ואל, מאנגלית: אביעד שטיר, '''הארנבת עם עיני הענבר''', הוצאת ידיעות ספרים 2012 - הספר מספר את קורותיה של [[משפחת אפרוסי]] שהענף האוסטרי שלה התגורר בפָּאלֶה אפרוסי ברחוב.
== קישורים חיצוניים ==
| |||