צינור הגז הערבי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 12:
|אורך=1,200 [[קילומטר|ק"מ]]
|קוטר=914.4 [[מילימטר|מ"מ]] (36 [[אינץ']])
|קיבולת מקסימלית=10.3 מיליארד [[מטר מעוקב]] (BMCBCM) לשנה
|כיוון זרימה=ממערב למזרח ואחר כך מדרום לצפון
|שנת הפעלה=[[2011]]
שורה 52:
צינור הגז הערבי מתחבר ל[[ישראל]] בצינור תת-ימי נפרד, באורך 100 קילומטר, בקו [[אל עריש]]-[[אשקלון]]. אומנם המקטע הישראלי אינו מהווה חלק מצינור הגז הערבי, אך גם הוא נועד ליצא גז מצרי לחו"ל. הצינור הושלם בחודש פברואר [[2008]] בעלות שנעה בין 180 מיליון דולר ל-550 מיליון דולר (הסכום במחלוקת). מקטע זה נבנה על ידי חברת [[EMG]], מיזם משותף של [[צינורות גז של הים התיכון]] (28%), [[קבוצת מרחב|מרחב]] הישראלית (25%), PTT התאילנדית (25%), EMI-EGI LP (12%), ו-EGPC תאגיד הנפט של ממשלת מצרים (10%).
 
אורכו של המקטע הישראלי, כאמור, 100 קילומטר, רובו מתחת לפני הים התיכון. הקיבולת של הצינור הינה 9 מיליארד [[מטר מעוקב]] (BMCBCM) לשנה, בפועל נחתמו הסכמים להעברת 7.5 מיליארד [[מטר מעוקב]] (BMCBCM), בזכותם הייתה ישראל, למשך כשנתיים, לאחד משוקי היצוא הגדולים של מצרים, ואת מצרים לספק הגז הטבעי הגדול ביותר של ישראל (המספק כ-40% מתצרוכת הגז של המדינה). בשנת 2010, אקטיביסטים מצרים קבלו על המחירים הנמוכים בהם נמכר הגז לישראל אך ממשל [[מובארק]] דחה טענות אלה. לאחר [[ההפיכה במצרים (2011)|ההפיכה במצרים]] בינואר [[2011]], עלתה דרישה בציבור המצרי לעצור את הזרמת הגז לישראל, בחודשים העוקבים התרחשו עשרות מעשי חבלה בצינור, אשר הפסיקו לסירוגין את זרימת הגז. ב־[[2012]] הודיעה החברה המצרית באופן רשמי על ביטול חד-צדדי של ההסכם למכירת גז לישראל, והצינור יבש.
 
== התרחבות עתידית ==