|
|
|
'''הציפייה''' הואהיא הכינוי ב[[נצרות]] לתקופה שלפני [[חג המולד]]. מקור המונח ב[[לטינית]], שבושם המונח "אדוונטוס" (adventus) מציין "ביאה" או "הגעה". זה, בתורו, הואזהו תרגום של המילה היוונית "פארוסיה" (παρουσία), המציינת את [[הביאה השנייה]]. הדבר מציין הן את הציפייה ללידתו של [[ישו]] בזמנו, והן את הציפייה ל"ביאה השנייה".
הציפייה מצוינת ככזו בכנסיות המערביות;, בעוד ש[[נצרות אורתודוקסית|הכנסיות האורתודוקסיות]] והמזרחיות מציינות את השבועות הקודמים לתקופת חג המולד ב"צום הלידה". תחילת תקופת הציפייה מציינת את תחילת מחזור השנה הנוצרי. הציפייה מתחילה ב[[יום ראשון]] הרביעי לפני חג המולד, ונמשכת כחודש. מנהגן של הכנסיות המזרחיות לציין את השבועות שלפני חג המולד ב[[צום]] הוא ככל הנראה המנהג המקורי: תקופת הציפייה הייתה במקור ב[[נצרות קדומה|נצרות המוקדמת]] תקופת צום, בין ה-[[11 בנובמבר]] לבין חג המולד המקורי, [[חג ההתגלות]] ב-[[6 בינואר]]. עם הפחתת ימי ראשון ושבת, תקופת ה[[תענית]] הייתה אמורה להיות 40 יום.
בחלק מן התרבויות, בעיקר אלו המושפעות מן התרבות ה[[גרמניה|גרמנית]] ה[[מרטין לותר|לותרנית]], נהוג להעניק לילדים "[[לוח הציפייה|לוח שנה של עונת הציפייה]]", באמצעותוובאמצעותו הם יכולים לחשב את הימים שנותרו - מן המ-[[1 בדצמבר]] - ועדעד לחגחג המולד.
הציפייה היא אחת משתי העונות החשובות של הלוח ה[[ליטורגיה|ליטורגי]] הנוצרי. העונה האחרת היא [[התענית]] שלפני ה[[פסחא]].
|
