קורט וליניוס – הבדלי גרסאות

וליניוס נולד ב[[קופיו]] שבמחוז [[הדוכסות הגדולה של פינלנד]] (אז [[האימפריה הרוסית]] היום [[פינלנד]]). הוא למד ב[[אוניברסיטת הלסינקי]], אולם הצטרף כמו צעירים פינים רבים ל[[צבא הקיסרות הגרמנית]]. בתקווה לגרש מארצו את הכובש הרוסי השנוא, הוא לחם ב[[החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה|חזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה]]. בשנת [[1918]] חזר לפינלנד והצטרף אל תנועת "המשמרות הלבנים", ולקח חלק ב[[מלחמת האזרחים הפינית]]. לאחריה הצטרף וליניוס ל[[צבא פינלנד]] הטרי, ובשנת [[1920]] נישא לאנני יואנסו. באותה שנה מונה לנספח הצבאי של שגרירות פינלנד בגרמניה. בשנת [[1930]] הועלה לדרגת אלוף, אולם שמו הוכפש בשל חברותו ב[[תנועת לפואה]]. הייתה זו תנועה [[ימין ושמאל בפוליטיקה|ימנית]] קיצונית שהתנגדה ל[[קומוניזם]] ופעלה למען הוצאתו מהחוק בפינלנד. הוא הואשם בשותפות בניסיון לחטוף את הנשיא לשעבר [[קרלו סטאלברג]] ואשתו, אולם זוכה מחוסר ראיות ברורות, אם כי סולק מהצבא. סילוקו אפשר לו להקדיש את כל כולו לתנועת לפואה, והוא היה אחד המנהיגים של [[מרד מטסאלה]] שהנהיגה התנועה, המרד נכשל לבסוף וליניוס נכנע עוד לפני כן ובתמורה לא נעצר.

עם פרוץ מלחמת החורף התקבל חזרה לצבא למרות עברו הפלילי. הוא קיבל פיקוד על קורפוס שהוצב מול הארמייה הארבע עשרה הרוסית באזור [[לפלנד]].{{הערה|מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, '''רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים''', הוצאת דביר עמ' 212.}} אולם מאוחר יותר הועבר הקורפוס שלו לחזית קרליה שם ריכזו הרוסים ארבעים דיוויזיות.{{הערה|מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, '''רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים''', הוצאת דביר עמ' 214.}} שיטתו של וליניוס בקרבות הייתה לרוב הפצצה בזמן שבו הרוסים אכלו, ומטחי אש כאשר הדליקו מדורות. "אנחנו לא נותנים להם לנוח, אנחנו לא נותנים להם לישון. זוהי מלחמה של מספרים נגד מוחות" הוא התבטא.{{הערה|אנדרו רוברטס, '''סערת המלחמה: היסטוריה חדשה של מלחמת העולם השנייה''', הוצאת דביר, עמ' 80.}} הוא לקח חלק שולי למדי ב[[מלחמת ההמשך]], ומאז התפרנס מפנסיה וכתיבת ספרים. הוא מת ב[[הלסינקי]] ב-[[1984]] בגיל 90.