ויקיפדיה

ג'ואל שומאכר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הקודם עדיף
אמא שלו יהודייה, והוא גדל רק עימה כי אביו נפטר עוד כשהיה קטן. יהודי לפי ההלכה, לא רק "ממוצא".
שורה 1:
[[קובץ:Joel Schumacher.jpg|שמאל|ממוזער|ג'ואל שומאכר]]
'''ג'ואל ט. שומאכר''' ([[אנגלית]]: '''Joel T. Schumacher'''; נולד ב-[[29 באוגוסט]] [[1939]]) הוא [[במאי קולנוע|במאי]] ו[[תסריטאי קולנוע]] [[אמריקאי]] ממוצא -[[יהדות ארצות הברית|יהודי]], הידוע בעיקר כבמאי הסרטים "[[באטמן לנצח]]", "[[באטמן ורובין (סרט)|באטמן ורובין]]" ו"[[פנטום האופרה (סרט)|פנטום האופרה]]".
 
הוא נולד ב[[ניו יורק]]. אמו, מריאן, (לבית קנטור) [[יהודי]]יה מ[[יהדות שוודיה|מוצא שוודישוודיה]], התאלמנה כשהיהכשג'ואל עוד היה רק בן ארבע מאביו האמריקאי-נוצרי. הוא למד עיצוב, ולאחר שעבד בתעשיית ה[[אופנה]], הוא החל לשמש כמעצב תלבושות בפרויקטים טלוויזיוניים ובהמשך במספר סרטי קולנוע, כולל שניים של [[וודי אלן]]. בד בבד החל לעסוק בכתיבה וכתב את הלהיט דל התקציב "שטיפת מכוניות" ([[1976]]), כמו גם [[סרט עצמאי|סרטים עצמאיים]] נוספים, ובהם "הקוסם" ([[1978]]), עיבוד קולנועי להצגת התיאטרון, בו כיכבו [[דיאנה רוס]] ו[[מייקל ג'קסון]]. שומאכר [[יציאה מהארון|יצא מהארון]] בשלב מתקדם של הקריירה שלו וכינה עצמו כ"פורע חוק בענייני מיניות". ‏‏{{הערה|1=‏ Liz Smith's memoir, Natural Blonde‏}}
 
לאחר שביים שני [[סרט טלוויזיה|סרטי טלוויזיה]] ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] ביים שומאכר ב-[[1981]] את סרט הבכורה שלו, "האישה המתכווצת המדהימה", [[קומדיה|קומדיית]] [[מדע בדיוני]] לילדים שבא הציג את הקו הקולנועי בו נקט - סרטים הוליוודים נוסחתיים. בהמשך הוא ביים סרט פעולה בכיכובו של [[מיסטר טי]] ("D.C. Cab"), דרמת נעורים ("חברים"), קומדיית אימה שהפכה לקאלט ("נשיכות קטנות") וקומדיה רומנטית ("בני דודים"). ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]] המשיך עם הקו הזה בדרמת המתח "קו הדממה", בדרמה הרומנטית "בחירתה של אהבה" (שניהם בכיכובה של [[ג'וליה רוברטס]]), דרמת המתח "הלקוח", על פי ספרו של [[ג'ון גרישם]], כמו גם את "עת להרוג", הדרמה "[[אנשים מושלמים]]" בכיכובו של [[רוברט דה נירו]], וסרטי הפעולה "[[בדרך למטה]]", "שמונה מ"מ". הקריירה של שומאכר התחילה להתדרדר כשהוא ביים את שני סרטי ההמשך של [[באטמן]]: "[[באטמן לנצח]]" ו"[[באטמן ורובין (סרט)|באטמן ורובין]]", עליהם קיבל ביקורות קשות, כשהפך את עלילת הסרט לפחות רצינית ויותר קומית. בהמשך שומאכר הודה שהסרט "באטמן ורובין" היה טעות חמורה בעיניו והתנצל על הצורה בה הוא עשה את הסרט.
 
ב[[שנות האלפיים]] שלוש שנים לאחר הכישלוןחוסר הצורבההצלחה של "באטמן ורובין", הוא המשיך לביים סרטי פעולה ואקשן אבל בתקציב נמוך. תחילה "טייגרלנד" ו"באד קומפני", ומשם המשיך לסרטו "תא טלפון", בו חרג מן הבימוי האופייני שלו וביים מותחן בסגנון [[היצ'קוק]], שלא הרשים את הביקורות, אך זכה להצלחה קופתית רבה. לאחר מכן ביים את הדרמה "ורוניקה גרין" ועיבוד קולנועי למחזמר המצליח "[[פנטום האופרה (סרט)|פנטום האופרה]]", שקיבל מועמדות לפרס [[גלובוס הזהב]] כסרט הקומי/מוזיקלי הטוב ביותר, דבר ששומאכר לא זכה לקבל בכל 20 השנים בהם ביים סרטי קולנוע עד אז. ב-[[2007]] ביים את הסרט "[[המספר 23]]" שהוא מותחן פסיכולוגי בכיכובו של [[ג'ים קארי]].
 
==קישורים חיצוניים==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ג%27ואל_שומאכר"