הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 35:
עם עליית משטר החונטות וההפיכה הצבאית החלו הפרות מתמשכות ובוטות של זכויות אדם בסיסיות; חופש אישי, משפט הוגן, שלמות גוף וחיים, בקרב תומכי המשטר הקודם- פוליטיסייד. תחילה לא הועלו התנגדויות ציבוריות, מחשש להשלכות שבהתנגדות למדיניות המשטר החדש, חוסר ידיעה ותדהמה. זאת למעט ביקורת מועטה מצד הכנסייה הקתולית.{{הערה|Report of the Chilean National Commission on Truth and Reconciliation. 1993. (Notre Dame, Indiana: University of Notre Dame Press, 1993), vol. I/II. .Pp. 64-74, 90-109, 140-152.}} ימים ספורים לאחר ההפיכה החל המשטר במעצרים ובהוצאה להורג של ראשי מתנגדיו, בין השאר בידי יחידת [[שיירת המוות]]. מרבית מנהיגי [[האיחוד העממי]] ומנהיגי שמאל אחרים נעצרו והועברו למחנות מעצר מבודדים. מקומות כגון [[קוואטרו אלאמוס]] (Cuatro Álamos), [[וייה גרימאלדי]] (Villa Grimaldi), [[אצטדיון צ'ילה]] (Estadio Chile) ו[[האצטדיון הלאומי של צ'ילה|האצטדיון הלאומי]] ב[[סנטיאגו דה צ'ילה|סנטיאגו]] הוסבו למחנות מעצר ומרכזי [[עינויים]], וכך גם [[צ'קבוקו (חברה)|חברת הניטראט צ'קבוקו]] (Oficina Salitrera Chacabuco), [[דאוסון (אי)|אי דאוסון]] (Isla Dawson) שב[[פטגוניה]], ה[[נמל]] של [[פיסאגווה]] (Pisagua), ספינת הלימוד [[אסמרלדה (ספינה)|אסמרלדה]] (Buque Escuela Esmeralda) מחוץ לעיר הבירה ומקומות נוספים בכל רחבי המדינה. במהלך השנים הראשונות למשטר הדיכוי נרצחו בידי ה-[[DINA]], השם שבו הייתה מוכרת [[מנהלת הביון הלאומית]] (Dirección de Inteligencia Nacional), המשטרה הפוליטית החשאית שהקים המשטר, כ-3,000 איש{{הערה|1=מספר זה הוא המספר הרשמי שהתפרסם ב[[דו"ח רטיג]] (Rettig), אולם ארגונים לא ממשלתיים שונים מערערים על מספר זה ונוקבים במספרים גבוהים יותר. [[אמנסטי אינטרנשיונל]] נוקבת במספר של 30,000 נרצחים במהלך השנה הראשונה לשלטון החונטה הצבאית.}}, ביניהם ה[[זמר]] [[ויקטור חרה]] (Víctor Jara) והשר לשעבר [[חוסה טואה]] (Tohá). רבים מקורבנות אלו עודם בגדר [[נעלמים]] (desaparecidos). כמו כן, למעלה מ-35,000 איש{{הערה|1=מספר בו נוקבת [[ועדת ואלץ']] (Valech).}} היו נתונים לעינויים שיטתיים, למעלה מ-300,000 נעצרו בידי זרועות המשטר, ורבים אחרים נאלצו [[גלות|לגלות]] אל מחוץ לצ'ילה, ולעתים נשלחו אחריהם מתנקשים, כמו אחרי [[קרלוס פראטס]] ו[[אורלנדו לטלייה]]. הפרת [[זכויות האדם]] בידי משטרו של פינושה עוררה גינויים מצד מדינות שונות וכן מצד ה[[האומות המאוחדות|או"ם]].
בתחום הכלכלי קידם המשטר "פוליטיקה של הלם" (política de choque) על מנת להתגבר על המשבר הכלכלי ועל האינפלציה בת 300%. למטרה זו גייס המשטר את עזרתה של קבוצת [[כלכלן|כלכלנים]] צעירים שהוסמכו מטעם [[אוניברסיטת שיקגו]], אשר יישמו את המודל ה[[נאו ליברליזם|נאו-ליברלי]] של [[מילטון פרידמן]]. [[נערי שיקגו]] (Chicago Boys), כפי שכונו הכלכלנים, יישמו את משנתם בצ'ילה, וזו החלה בהלם ("שוק") כלכלי, שבמסגרתו צומצמה ההוצאה הציבורית הממשלתית ב-20%, כ-30% מעובדי הציבור פוטרו ממשרותיהם, [[מס ערך מוסף|מס הערך המוסף]] הועלה והונה של [[המערכת הלאומית לחיסכון והלוואה של צ'ילה]] (Sistema Nacional de Ahorro y Préstamo de Chile) הפכו לנזילים. כצפוי, בעקבות אמצעים אלו התמוטטה הכלכלה, צעד אותו החשיב פרידמן כהכרחי על מנת שזו תוכל להתחדש. הערך המוסף של המוצרים בשוק ירד, וגם ה[[ייצוא]] צנח בכ-40%,
בנצלה את שעת הכושר, עת מדינות רבות ב[[אמריקה הלטינית]] הונהגו בידי [[משטר צבאי|משטרים צבאיים]], לקחה צ'ילה חלק ב[[מבצע קונדור]], שהיה תוכנית משותפת של ארגוני ביטחון ומודיעים במדינות [[הקונוס הדרומי]] ובשיתוף [[CIA|סוכנות הביון המרכזית]] לשימוש בשיטות של [[טרור מדינתי]] (Terrorismo de Estado) כנגד "[[חתרנות]]" משמאל. אחד מאבות התוכנית היה ראש ה-[[DINA]], [[מנואל קונטרראס]] (Contreras), אחד האנשים רבי העוצמה בצ'ילה באותן השנים. הקרבה בין מנהיגי המדינות, למשל עם הרודן ה[[בוליביה|בוליביאני]] ה[[גנרל]] [[אוגו באנסר]] (Banzer), אפשרה גם התקרבות דיפלומטית בין המדינות ולחתימתו של [[חוזה צ'ראנייה]] (Acuerdo de Charaña), שניסה לפתור את בעיית היעדר המוצא לים של בוליביה (Mediterraneidad de Bolivia) וחידוש הקשרים הדיפלומטיים בין המדינות.
| |||