פלסטין: שלום ולא אפרטהייד – הבדלי גרסאות

הספר "פלסטין: שלום ולא אפרטהייד" התקבל בתגובות מעורבות. על פי ג'ולי בוסמן, שסיקרה את הביקורות בניוב[[ניו יורק טיימס]], השימוש במילה "אפרטהייד" בכותרת הספר גרמה להקצנה בביקורות. חלק מהמבקרים, ובהם גם בכירים במפלגהב{{ה|מפלגה הדמוקרטית}} ובארגוני [[יהדות ארצות הברית|יהודים אמריקאים]], פירשו את הכותרת כטענה לפיה יש אפרטהייד בישראל, טענה שלדבריהם מסכסכת ובלתי מבוססת.

[[טוני קארון]], עורך בכיר בעיתוןב[[טיים TIMEמגזין]] ופעילובעברו פעיל נגד אפרטהייד בעבר, אמר: "ג'ימי קרטר היה חייב לכתוב את הספר הזה, דווקא בגלל שהחיים וההיסטוריה של הפלסטינים לא מקבלים מספיק תשומת לב בשיח האמריקאי. השימוש במילה אפרטהייד תקף מבחינה מוסרית, ויתרה מזו, הוא חיוני משום שהוא מנער את קהות החושים המוסרית המאפשרת לליברלים רבים לתרץ את הזוועה היומיומית שניתכת על הפלסטינים בגדה המערבית וברצועה עזה".

הנשיא לשעבר [[ביל קלינטון]] כתב מכתב קצר ליו"ר [[הוועד היהודי-אמריקני]], הודה לו על מאמרי הביקורת על הספר ושיבח את ניסיונותיו של [[דניס רוס]] ללבן את טענותיו של קרטר בספר בנושא [[ועידת קמפ דייוויד (2000)]].

חלק מהמבקרים טענו שקרטר חצה את קו האנטישמיותה[[אנטישמיות]]. [[אברהם פוקסמן]], ראש [[הליגה נגד השמצה]], אמר שקרטר איננואינו אנטישמי או גזען, אבל הוא "עוסק באנטישמיות" בספר. איתן ברונר טען שיש בספר "הגזמות" הגובלות באנטישמיות.

מבקרים אחרים שיבחו את קרטר על גישתו הכנה, לדבריהם, לסכסוךל{{ה|סכסוך הישראלי-הפלסטיניפלסטיני}}. [[יוסי ביילין]] ושולמיתו[[שולמית אלוני]] כתבו שביקורתו של קרטר על מדיניות ישראל בשטחים הפלסטיניים משקפת את עמדתם של ישראלים רבים. גם [[נורמן פינקלשטיין]] הגן על הניתוח של קרטר בספר.