אדמה חרוכה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 12:
בזמן [[מלחמות נפוליאון]] שמשה מדיניות אדמה חרוכה בהצלחה את [[ספרד]] ואת [[רוסיה]]. בניגוד לדעה הנפוצה, בעיקר בעקבות הרומן "[[מלחמה ושלום]]" של [[טולסטוי]], האיש שהציע להשתמש בטקטיקה זו לראשונה לא היה [[מיכאיל אילריונוביץ' קוטוזוב|קוטוזוב]] אלא [[מיכאיל ברקלאי דה טולי]].
 
בעת [[מלחמת העולם השנייה]], אחרי פלישת ה[[גרמניה|גרמנים]] ל[[ברית המועצות]] ביוני [[1941]] במסגרת "[[מבצע ברברוסה]]", המליח הצבא האדום את אדמתו הוא כדי למנוע מהנאצים לגדל שם יבולים. לקראת סוף המלחמה הוציא [[אדולף היטלר]] את "פקודת [[נירון]]" ([[:w:en:Nero Decree|Neroצו Decreeנרון]]) בה פקד על כוחותיו מדיניות של "אדמה חרוכה" בעת נסיגת הכוחות הנאציים במרץ [[1945]], היטלר גם פקד אישית על [[דיטריך פון קולטיץ]] [[דיטריך פון קולטיץ#מושל פריז|מושל פריז]] לשרוף את העיר ולמנוע את [[שחרור פריז#כניעת הגרמנים (25 באוגוסט)|שחרור פריז]].
 
קודם החזרת [[חצי האי סיני]] ל[[מצרים]] בשנת [[1956]], הרס [[חיל ההנדסה הישראלי|חיל ההנדסה]] של [[צה"ל]] את התשתיות בחצי האי. [[גדוד 601]] שביצע את המשימה זכה ב[[צל"ש]] יחידתי בשל כך. המבצע כונה "[[מבצע עמורה]]", רמז להשמדת סדום ועמורה לפי האמור בתנ"ך, שנותרו לבסוף 'גפרית ומלח, שרפה כל ארצה, לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב'.