הפורוורד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏קישורים חיצוניים: התווסף לעיתונות יהודית היסטורית
Yoav Nachtailer (שיחה | תרומות)
שורה 10:
'''פארווערטס''' נוסד ב-[[22 באפריל]] [[1897]] כ[[עיתון|עיתון יומי]] בידי 50 '[[סוציאליזם|סוציאליסטים]] דוברי יידיש', כפי שנהגו אז להגדיר עצמם יהודים שפעלו במסגרות יהודיות אך סלדו מרעיונות [[לאומיות|לאומיים]] מוצהרים כמו ה[[ציונות]]. השפעתו של [[אברהם כהאן]], מי שהיה לימים לדמות המפורסמת ביותר בתולדות העיתון, בשנים הקריטיות בחיי העיתון, הייתה – בניגוד למורשת שהוא עצמו טיפח – זניחה; הוא פרש מהנהלת העיתון מספר חודשים לאחר הקמתו, ושב למערכת רק כעבור כמה שנים שבהן 'עשה לביתו', בעוד שותפיו לדרך עומסים על כתפיהם את 'שבע השנים הרזות' של העיתון.
 
הגורמים להקמת העיתון היו קשורים במאבק בקרב הסוציאליסטים דוברי היידיש בשאלת הפרשנות לסוציאליזם. שמו של העיתון, כמו גם האוריינטציה הפוליטית שלו, נשאלו שניהם מן היומון המרכזי של [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה]] ([[1891]]–[[1933]]), ''Vorwärts'' (שאופן [[הגייה|הגייתו]] ומשמעותו זהים). ואכן, בתחילת דרכו הגן פארווערטס על ה[[איגוד מקצועי|איגודים המקצועיים]] וצידד ב[[סוציאליזם]] [[דמוקרטיה|דמוקרטי]] מתון. העיתון היה קשור ל'{{ה|בונד}}'; ליתר דיוק, בונדיסטים שהיגרו מ[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] לארצות הברית ראו בו את ביתם הטבעי. עם זאת, לא היה זה בטאון התנועה. עד שנת [[1917]] החזיק העיתון בקו [[אנטי ציונות|אנטי-ציוני]] חריף. לאחר [[הצהרת בלפור]] החל העיתון, יחד כמועם גורמים רבים ב[[יהדות ארצות הברית]], להרפות מעמדתו האנטי-ציונית החריפה. על רקע מאבקי [[ימין ושמאל בפוליטיקה|ימין-שמאל]] בקרב הסוציאליזם העולמי, אשר נבעו בעיקר משאלת היחס ל{{ה|מהפכה הבולשביקית}}, ובעקבות הכרעת כהאן ואחרים לנטות ימינה, הלך העיתון ונהיה אט אט בלתי-ציוני (להבדיל מאנטי-ציוני), ובמהלך [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] אפילו פרו-ציוני. ב-[[1925]] ביקר כאהן ב[[ארץ ישראל]] וזכה לאירוח חם מצד אנשי [[תנועת העבודה]] הציונית, בראשם [[ברל כצנלסון]] ו[[דוד בן-גוריון]]. כאהן שב וביקר בארץ ישראל ב-[[1929]], ובשנים הבאות היווה כתובת ראשית וטבעית לביקוריהם של ראשי [[מפא"י]] באמריקה.
 
מראשית דרכו תמך העיתון ב{{ה|מפלגה הסוציאליסטית האמריקנית}} (SP), כחלק מתפיסתו ה[[רדיקליות|רדיקלית]]. אולם שכשםכפי שבמהלך [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] הלך ונטה 'ימינה' מבחינה סוציאליסטית, ולכיווןלכיוון הציוני מבחינה יהודית, כך הלך והתקרב ל{{ה|מפלגה הדמוקרטית}}, וב-[[1932]] הנחה את קוראיו לתמוך ב[[פרנקלין רוזוולט]]. בכך השלים העיתון חבירה לכוחות הפרוגרסיביים הראויים לשמם (סוציאליזם-דמוקרטי, ציונות והמפלגה הדמוקרטית), תוך שהוא מותיר מאחוריו את מורשת הרדיקליזם – שכוחו בדיבור נלהב, אך מעשיו זניחים או אף תומכים למעשה ב[[ריאקציה (אידאולוגיה)|ריאקציה הפוליטית]] (הפארווערטס עצמו שיתף עד [[1917]] פעולה עם הגורמים השמרניים ביותר ברחוב היהודי, בראשם [[ג'ייקוב שיף]], איש הפיננסים שנודע בכינויו '[[משפחת רוטשילד|רוטשילד]] האמריקאי').
 
תפוצת העיתון הלכה וגדלה, במקביל לגידול המהיר באוכלוסיית דוברי היידיש ב[[ארצות הברית]]. בשנת [[1912]] כבר עמדה תפוצתו על כ-120,000 גיליונות, ובשנת [[1915]] הגיע לשיא של יותר מ-200,000,{{הערה|שם=gray|1=Christopher‏ ‏Gray, [http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=9904E7DA1131F93AA25754C0A96E958260 ''Streetscapes / The Jewish Daily Forward Building, 175 East Broadway; A Capitalist Venture With a Socialist Base''], [[ניו יורק טיימס|The New York Times]]{{כ}}, April 2, 2007{{כ}}}} ובסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] ובתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] היה "פארווערטס" ליומון ה[[מטרופולין|כרך]] המוביל בארצות הברית, עם השפעה ניכרת ועם תפוצה לאומית של למעלה מ-275,000‏ גיליונות‏{{הערה|שם=gray }}{{כ}}{{הערה|שם=history|1=[http://www.forward.com/about/history "Our history"], אתר פארווערטס}} – שירדה ב-[[1939]] ל-170,000 כתוצאה מהשינויים במדיניות ה[[הגירה]] האמריקאית, אשר הגבילה מאוד מעתה הגירת יהודים אל המדינה.‏{{הערה|שם=gray }} בשנת [[1962]] צנחה תפוצת העיתון, ועמדה על 56,126 בימות השבוע ועל 59,636 במהדורת סוף השבוע,‏‏{{הערה|1=‏[http://www.time.com/time/magazine/article/0,9171,827975,00.html "The Victim of Success"], [[טיים מגזין|Time]], December 28, 1962.}} וב-[[1983]] שינה העיתון פורמט: הוא הפך מיומון לשבועון, ונוסף לו מוסף בשפה האנגלית.{{הערה|שם=history}} ב-[[1990]] הפך המוסף באנגלית לשבועון עצמאי, ובהמשך ליומון – ''The Jewish Daily Forward''. תפוצתה של המהדורה האנגלית הגיעה בשנת [[2000]] ל-26,183, בעוד זו של השבועון היידי צנחה ל-7,000, ומוסיפה להתמיד במגמת ירידה.‏‏{{הערה|1=‏Eric Alterman, [http://www.thenation.com/doc/20000522/alterman "Back to the ''Forward''"], The Nation, May 22, 2000.‏}}