חוק בוסמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
שורה 4:
קודם לבוסמן היו השחקנים במידה רבה [[קניין|קניינם]] של המועדונים בהם שיחקו. ברוב ארצות אירופה - [[ספרד]] הייתה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל - לא היה רשאי שחקן לעזוב מועדון אחד ולעבור לשחק באחר, אלא בהסכמתו של המועדון שבו היה חתום ורשום. עבור הסכמתו ציפה המועדון לקבל פיצוי כספי, והשחקן היה רשאי לעבור כאשר נמצא מועדון שהיה מוכן לשלם מחיר זה. לעתים נהגו מועדונים לדרוש מחיר מופרז במכוון, או פשוט לסרב לשחרר שחקן. במצב זה לא היה יכול השחקן לעשות דבר, מלבד להשאר בקבוצתו הישנה ולהסתפק במשכורתו הקיימת.
 
מלבד התלות האמורה במועדונים, הוגבלו השחקנים גם לפי [[לאום]]. חוקי [[אופ"א]] אפשרו את שיתופם של לא יותר משלושה זרים ושני מתאזרחים בתחרויותיה, כאשר לעניין זה נחשבו שחקנים מארצות אחרות באיחוד האירופי לזרים. גם בליגות המקומיות היו כללים דומים, אם כי מספר הזרים השתנה ממקום למקום. חוקים אלה הגנו על השחקנים המקומיים מפני תחרות זרה. אולם צידוצדו השני של המטבע היה ש[[שוק (כלכלה)|שווקים]] זרים נסגרו בפניהם.
 
==מקרה בוסמן==
'''ז'אן-מארק בוסמן''' היה כדורגלן [[בלגי]], קשרה של אר אף סה לייז', ששיחקה אז ב[[ליגת העל הבלגית]]. עם תום חוזהו ב-[[1990]] ביקש לעבור לשורות [[דנקרק]] ה[[צרפת|צרפתית]]ית, אולם זו לא הייתה מוכנה לשלם ללייז' את הסכום שביקשה. בוסמן פנה לסעד משפטי, בטענה כי תחת תנאי [[הסכם רומא]] ([[1957]]) הוא חופשי לנוע ולמצוא [[תעסוקה]] בכל אחת מארצות [[השוק האירופי המשותף]].
 
ב-[[15 בדצמבר]] [[1995]] פסק [[בית הדין האירופי לצדק]] לטובת בוסמן, ונגד לייז', [[התאחדות הכדורגל הבלגית]] ו[[אופ"א]]. בית הדין חייב את מוסדות הכדורגל ביבשת לבטל את התקנות הלא חוקיות על פי שני העקרונות הבאים. ראשית, שחקנים המסיימים חוזה יהיו רשאים לעזוב בלא פיצוי כספי. שנית, כל שחקן בעל אזרחות של אחת ממדינות [[האיחוד האירופי]] יוכל לשחק בכל מועדון באיחוד, בלא כל הגבלה.
שורה 14:
 
==שיטת ההעברות החדשה==
פסק דין בוסמן חל על שחקנים שחוזיהם תמו בלבד. אולם במחצית השנייה של [[שנות התשעים]] העמידה [[הנציבות האירופית]] בסימן שאלה את שיטת ההעברות כולה, כלומר גם את התשלומים עבור העברות של שחקנים הקשורים בחוזה. העברות כמו אלו של [[זינדין זידאן]] ו[[לואיש פיגו]], בסכומים של עשרות מיליוני [[אירו]], נחשבו בעיני הנציבות להגבלות לא ראויות על סחר - שכן רק מועדונים מעטים בארצות מעטות יכלו לשלם סכומים אלה. הסכומים עצמם לא נראו כפיצוי על [[הפרת חוזה]], אף שהוצגו כך. עם זאת הכירה הנציבות בכך שספורטאים מקצוענים הם "מקרה מיוחד", ולכן לא דרשו לקבוע חופש מעבר מוחלט, בהתראה של (בדרך כלל) [[חודש]], כפי שנהוג בחוזי העסקה רגילים.
 
ב-[[2001]] הציגה [[פיפ"א]], התאחדות הכדורגל העולמית, שיטת העברות בינלאומית חדשה, כדי להתמודד עם נושאים אלו, שעיקריה:
שורה 25:
 
==השפעת החוק==
הכדורגל האירופי שאחרי בוסמן שונה ללא הכר מזה שלפני. יותר מכל בולט שיתופם של שחקנים בני לאומים שונים בקבוצות אירופיות רבות. בהקשר זה ראויים לציון שני סימני דרך: ב[[יום הקופסאות]] [[1999]] עלתה [[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]] למשחק ליגה נגד [[סאות'המפטון (כדורגל)|סאות'המפטון]], עם אחד עשר שחקנים שאף לא אחד מהם היה [[אנגלי]]. כשש וחצי שנים לאחר מכן, במעמד גמר [[ליגת האלופות]], שיחקה [[ארסנל]] חלק מהמשחק עם הרכב של אחד עשר שחקנים בני אחת עשרה אומות שונות. יש הרואים בכגון אלה ביטויים של אובדן זהות ואף פגיעה בכבוד לאומי. אולם אוהדי הכדורגל בהמוניהם לא הפסיקו לבא למשחקים ולקנות חולצות, למרותאף על פי שמועדוניהם שכרו יותר ויותר שחקנים זרים.
 
מי שללא ספק הרוויחו מהרפורמה הם השחקנים עצמם, כמו גם סוכניהם. שחקנים שסיימו חוזים ביקשו וקיבלו מהמועדונים אליהם עברו משכורות גבוהות, כך שחלק ממה שבעבר היה משולם למועדון, שולם כעת לשחקן. דוגמה מובהקת ומוקדמת לכך הייתה העברתו החופשית ב-[[1999]] של [[סטיב מקמנמן]] מ[[ליברפול (כדורגל)|ליברפול]] ל[[ריאל מדריד]], העברה שבה חומש שכרו של שחקן הכנף האנגלי.
שורה 39:
* {{TheMarker1|[[בלומברג (חברה)|בלומברג]]|השחקן הבלגי הנשכח שרונלדו ובקהאם חייבים לו מיליונים|1.2797294|13 בדצמבר 2015}}
* {{הארץ|דור בלוך|ז'אן-מארק בוסמן: משה רבנו של הכדורגל|1.2607781|5 באפריל 2015}}
* ג'יימס לאורי, סאם ניטראור וג'ון ויליאמס, [http://www.le.ac.uk/so/css/resources/factsheets/fs16.html חוק בוסמן, העברות ושחקנים זרים], [[אוניברסיטת לסטר]], המרכז ל[[סוציולוגיה]] של ספורט
* טום פורדייס, [http://news.bbc.co.uk/sport2/hi/football/4528732.stm עשר שנים לבוסמן], [[BBC]]
* ד"ר ג'ף פירסון, [http://www.liv.ac.uk/footballindustry/bosman.html מקרה בוסמן, חוקי האיחוד האירופי ושיטת ההעברות], [[אוניברסיטת ליברפול]]