אשמי-דגן הראשון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 14:
בתיעוד ההיסטורי מופיעים מספר מסעות מלחמה שאשמי-דגן ניהל כנגד שבטים נוודים וממלכת אשנונה שהייתה האויבת העיקרית שלו, הוא ניהל איתה מאבקים בתקופה שאביו היה בחיים וגם לאחר מותו. הוא היה שותף למלחמותיו של אביו,
תקופת מלכותו של אשמי-דגן באכלתום הייתה רצופה במאבקים. הוא לא הצליח לשמור על כוחה של העיר והיא הייתה נתונה להתקפות רבות של שליטים בסביבה, במיוחד [[זימרילים]] שליט מארי, שמלך לאחר ניצחונו על ישמח-אדד. זימרילים שיתף פעולה עם איבלפיאל השני מלך אשנונה,{{הערה|משה ענבר, '''[http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99059930&nPageNum=24&nPageOffset=4763&sSearchText=%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%AA%D7%9D#34.6648.8.fitwidth נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי] ''', [[מוסד ביאליק]], 2007, עמ' 16}} וביחד הם תקפו את אכלתום. בשנת 1770/1771 לפנה"ס, כבש צבא אשנונה את אכלתום (וגם את העיר [[אשור (עיר)|אשור]]) בעת שאשמי דגן היה בבבל אצל [[חמורבי]]. בשנת 1765 נכבשה אשנונה על ידי [[עילם]]. אשנונה שלטה באותה עת באכלתום. הכוח המשיך במעלה החידקל, כבש את אכלתום וכרת ברית עם תושבי העיר.{{הערה|משה ענבר, '''[http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99059930&nPageNum=24&nPageOffset=4763&sSearchText=%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%AA%D7%9D#37.253.8.fitwidth נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי] ''', מוסד ביאליק, 2007, עמ' 19}} אשמי דגן נחשד בנאמנות לחמורבי ולכן הובא לאשנונה לבירור בפני השליט העילמי. הוא שילם דמי כופר כדי להשתחרר ומצא מקלט אצל חמורבי. באותה שנה חזר אשמי דגן לאכלתום והשתלט עליה תוך שהוא כובש שטחים נוספים. לאחר מכן סייע לחמורבי במאבקו בעילם. כתוצאה מכך, שוב תקפו כוחות עילם את אכלתום אבל לא הצליחו לכבוש אותה, בעקבות קואליציה של מלכים שבאה לעזרתו של אשמי דגן. בשנת 1762/1763 ביקש אשמי דגן את עזרתו של חמורבי באחד ממאבקיו ולא קיבל סיוע. מאוכזב מהעדר עזרה מצידו של חמורבי, כרת אשמי דגן ברית עם אשנונה. בהמשך הידקה אשנונה את קשריה עם בבל ונטשה את אשמי דגן. תושבי העיר, שלא היו מרוצים מהברית אותה כרת עם אשנונה, גרשו אותו והוא שוב קיבל מקלט בבבל. לאחר מכן ניצח חמורבי את אשנונה וצירף לממלכתו גם את אכלתום.
אשמי-דגן ניהל יחד עם אביו מסעות מלחמה כנגד שבט נוודי ממוצא אמורי ששמו היה יאילנום. הם הביסו את השבט וכבשו את בירתו הם ניהלו גם כבשו את העיר ארפחום, ולאחר מכן את כבשו את ממלכת קברה ואורבל. בהמשך כבשו גם את [[נינוה]] שהייתה בירת ממלכת נרוגום.{{הערה|משה ענבר, '''[http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=99059930&nPageNum=24&nPageOffset=4763&sSearchText=%D7%90%D7%9B%D7%9C%D7%AA%D7%9D#27.8315.8.fitwidth נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי] ''', מוסד ביאליק, 2007, עמ' 10}} אשמי-דגן נתן יחס שונה ומועדף לאנשי הממלכות על פני אנשי השבטים. הוא איפשר לאסירים בעלי מקצוע מיומנים להצטרף לצבאו. רק במכתב אחד שהוא כתב לישמח-אדד יש ציון של אלימות כנגד האסירים. לעומת זאת במכתבו לישמח-אדד הוא מורה לו להרוג את כל אנשי השבט, בעוד ששמשי אדד אביו, הורה לפני כן לישמח-אדד להגביל את ההרג רק להנהגה ולאנשי הצבא.
| |||