ויקיפדיה

היסטריה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שיפור כללי
שורה 1:
 
היסטריה, בשימוש בשפה המדוברת, מתאר מצב של ​​חוסר יכולת לנהל [[רגש|רגשות]] חריגים או קיצוניים, במצבי לחץ, וכדומה. לרוב, אנשי המקצוע המודרניים ויתרו על השימוש במונח היסטריה כקטגורית [[אבחנה|אבחון]], ומשתמשים בקטגוריות המגדירות את המצב באופן מדויק יותר. כיום הפרעות היסטריה מסווגות כ[[הפרעה סומטופורמית|הפרעות סומטופורמיות]], כלומר ביטויים גופניים של [[הפרעה נפשית|הפרעות נפשיות]]. למרות שלמצב הזה קיימים ביטויים קליניים שונים, המכנה המשותף לכולם הוא ביטוי של קשיים נפשיים במחושים גופניים. כגון [[הפרעת סומטיזציה]]. בשנת 1980, [[האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה]] שינתה באופן רשמי את האבחנה מ"נוירוזה היסטרית, הפרעה סומטופורמית", (שהוא הסוג המסוכן והמשפיע ביותר), ל"הפרעה סומטופורמית".
 
== היסטוריה ==
{{הפניה לערך מורחב|ערך === [[היסטריה נשית===]]}}
לפחות אלפיים שנה ב[[היסטוריה של אירופה|היסטוריה האירופאית]] ועד סוף [[המאה ה-19|המאה התשע עשרה]] נחשבה ההיסטריה למצב רפואי המיוחד לנשים ונגרם על ידי הפרעות ברחםב[[רחם]] (ביוונית: היסטרה – רחם), כמו בזמן [[לידה]] כשהתינוק יוצא מן [[נרתיק|תעלת הלידה]]. מקורו של מונח ההיסטריה מיוחס בדרך כלל להיפוקרטסל[[היפוקרטס]], למרות שהמונח לא הוזכר באוסף כתביו 'קורפוס היפוקרטס'<ref name=":0">{{קישור כללי|כותרת = Hysteria Beyond Freud|כתובת = http://publishing.cdlib.org/ucpressebooks/view?docId=ft0p3003d3&chunk.id=d0e760|אתר = publishing.cdlib.org|תאריך_וידוא = 2015-12-20}}</ref>. קורפוס היפוקרטס מתייחס למגוון רחב של תסמיני מחלות, כגון [[חנק]] והרקולסו[[הרקולס]], שנגרמות כביכול על ידי הנדידה של רחם האישה למקומות שונים בגופה, וגורם לגופה להיות יבש בשל מחסור בנוזלי גוף<ref name=":0" />. פתרון אפשרי ממליץ לנשים בהריון להקל על הסימפטומיםה[[תסמין|סימפטומים]] באמצעות קיום [[יחסי מין]], שיגרום לרחם "להירטב" ובכך יקל על זרימת הדם בגוף<ref name=":0" />. "תאוריית הרחם הנודד" התעקשה להישאר ברפואה האירופאית במשך מאות שנים, והיוותה את הבסיס לרפואת הנשים במשך דורות רבים.▼
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[היסטריה נשית]]}}▼
[[קובץ:Charcot_blanche.jpg|link=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Charcot_blanche.jpg|thumb|הציור "שיעור קליני בסלפטרייר", בו מדגים שארקו היפנוזה על חולה היסטרית לפני רופאים, בבית החולים סלפטרייר שבפריז]]
הבנה מודרנית יותר של ההיסטריה כ[[הפרעה נפשית|הפרעה פסיכולוגית]], קודמה באמצעות עבודותיו של [[ז'אן-מרטן שארקו]]. שארקו, [[נוירולוגיה|נוירולוג]] [[צרפת|צרפתי]], טיפל במעבדתו שבבית החולים פיטייה סלפטרייר שבפריז, בנשים שסבלו משיתוק היסטרי באיבר מסוים בגופן. ב-[[1878]] החל שארקו להשתמש ב[[היפנוזה]], שיטה חדשנית בזמנו, בכדי לטפל בנשים שסבלו מהיסטריה ו[[אפילפסיה]]. שארקו היה מזמן אליו נשים, ובאמצעות הוראות ותפיחות סמליות על גוף המטופלת הוא סילק בהדרגה את השיתוק. בכך הראה שארקו איך בעזרת הוראות מילוליות בלבד אפשר לעורר את ההחלמה. טיפולים אלו עוררו ענין רב, ופעמים רבות ביצע שארקו טיפולים אלה בפני רופאים ואנשי צוות בית החולים. באותה שנה הקים שארקו יחד עם עמיתיו הרופאים מעבדת צילום בתוך בית-החולים, מוסד חסר תקדים שהיה למעבדת הצילום הרפואי הראשונה בעולם. הצילום העניק ממד חזותי נוסף למה שהתרחש בין כותלי בית החולים ותיעד את החולים לאורך זמן. הצילומים התפרסמו בכתב העת [[האיקונוגרפיה המצולמת של הסאלפטרייר]]<ref name=":1" />.
 
שארקו סירב לראות במין את הסיבה להיסטריה, ובתחילה סבר שמדובר בפרעה נוירולוגית שמקורה בחולשה מולדת ב[[מערכת העצבים]]. הוא ראה ביכולת ה[[סוגסטיה|סוגסטבילית]] (היכולת להיכנס למצב היפנוטי) סימן לכשל של מערכת העצבים ושל עומק ההפרעה ההיסטרית: ככל שאישה "היסטרית" יותר – כך קל יותר להכניסה למצב היפנוטי. אלא שאבחנה זו לא סיפקה הסבר לנשים שסבלו מ'שיתוק כפפה' – שיתוק של כף היד בלבד – תופעה שאינה אפשרית מבחינה נוירולוגית, מה עוד ששארקו לא הצליח לזהות את טבעה האורגני של המחלה. מסיבות אלו קבע שארקו בסופו של דבר כי ההיסטריה היא מחלה של הנפש, והצביע על הטראומה, ה[[טראומה גופנית|פיזית]] או ה[[טראומה נפשית|נפשית]] כגורם המרכזי להיסטריה. בנוסף גילה שארקו כי ההיסטריה היא תופעה אוניברסלית שחוצה זמנים ותרבויות, וכי גם גברים עלולים ללקות בה<ref name=":1">{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2358708|כותרת = התערוכה שמציצה לראשו של אבי הנוירולוגיה שארקו|אתר = באתר הארץ|תאריך = }}</ref>.
▲לפחות אלפיים שנה ב[[היסטוריה של אירופה|היסטוריה האירופאית]] ועד סוף [[המאה ה-19|המאה התשע עשרה]] נחשבה ההיסטריה למצב רפואי המיוחד לנשים ונגרם על ידי הפרעות ברחם (ביוונית: היסטרה – רחם), כמו בזמן לידה כשהתינוק יוצא מן תעלת הלידה. מקורו של מונח ההיסטריה מיוחס בדרך כלל להיפוקרטס, למרות שהמונח לא הוזכר באוסף כתביו 'קורפוס היפוקרטס'. קורפוס היפוקרטס מתייחס למגוון רחב של תסמיני מחלות, כגון חנק והרקולס, שנגרמות כביכול על ידי הנדידה של רחם האישה למקומות שונים בגופה, וגורם לגופה להיות יבש בשל מחסור בנוזלי גוף. פתרון אפשרי ממליץ לנשים בהריון להקל על הסימפטומים באמצעות קיום יחסי מין, שיגרום לרחם "להירטב" ובכך יקל על זרימת הדם בגוף. "תאוריית הרחם הנודד" התעקשה להישאר ברפואה האירופאית במשך מאות שנים.
 
לאחר מותו של שארקו בשנת [[1983]], קיבלה ההיסטריה תשומת לב מדעית שנוצרה באמצעות מחקריו הנוירולוגיים, והפכה לנושא למחקר מדעי. [[זיגמונד פרויד]], שהיה מתלמידיו, ואף נכח בהדגמותיו הפומביות של שארקו, התרשם מסגנונו ודרך טיפולו של שארקו בהיסטריה, והחליט לחקור אף הוא את הנושא.
הבנה מודרנית יותר של ההיסטריה כהפרעה פסיכולוגית, קודמה באמצעות עבודותיו של ז'אן-מרטין שארקו. שארקו, נוירולוג צרפתי, טיפל במעבדתו באמצעות היפנוזה בנשים שסבלו משיתוק היסטרי באיבר מסוים בגופן וכך ריפא אותן. לאחר מותו של ארקו בשנת 1983, קיבלה ההיסטריה תשומת לב מדעית שנוצרה באמצעות מחקריו הנוירולוגיים של ארקו במהלך עשר השנים האחרונות לחייו, והפכה לנושא למחקר מדעי. זיגמונד פרויד, שהיה מתלמידיו, חלק על דעתו של שרקו, כי התורשה היא הסיבה היחודית להיסטריה, אבל הוא שיבח את השימוש הקליני החדשני של ההיפנוזה, והשתמש בו כדי להדגים כיצד שיתוק היסטרי יכול לנבוע אף מגורמים פסיכולוגיים הנוצרים על ידי טראומות שאינן אורגניות (גורמים פסיכולוגיים שארקו האמין שיכולים להיות מדומים באמצעות היפנוזה). גילוי זה אפשר לחוקרים שאחרי פרויד, כמו פייר ג'נט ויוסף ברויאר, לפתח תאוריות חדשות על ההיסטריה שהיו דומים במהותם לתפיסה של ימי הביניים שדיברה על תודעה מפוצלת, אלא שבמקום השדים "שנכנסו" במטופל הוחלפו המושגים במינוחים פסיכולוגיים מודרניים.
 
בשנת [[1890]] פרויד פרסם סדרת מאמרים על נושא ההיסטריה, שכאמור קיבל פופולריות בעקבות עבודותיו של ארקו קודם לכן. מאמרים אלו תרמו לפיתוח וקבלת ההשקפה הפרודינית על ההיסטריה., וב-[[1920]] הייתה לתאוריה של פרויד השפעה רבה בבריטניהב[[הממלכה ובארצותהמאוחדת|בריטניה]] וב[[ארצות הברית]]. פרויד טבע את המונח '[[הפרעה סומטופורמית|היסטריה קונברסיבית]]' (מכונה גם הפרעת המרה). זהו דפוס שבו מופיעים תסמינים כמו-נוירולוגים כגון ליקוי תפקוד גופני מסוים ([[עיוורון]] פתאומי, למשל[[פריחה]], אושיתוק פריחהבאיבר מסויים), או אובדן שליטה בהיעדר כל ליקוי אורגני או פתלוגויהפתלוגיה רפואית כלשהי. תסמינים אלה עוזרים לחולה להימנע או להתחמק ממצב מעורר דחק מבלי שיאלץ ליטול אחריות על כך, ונובע מרגשותמ[[אשמה (רגש)|רגשות אשמה]]. לפי פרויד, הסימפטומים הנוירוטיים אינם אלא "ניסיון להדחיק רעיון לא מתקבל שעלה כאופוזיציה מעיקה לאגול[[מודל הנפש הפרוידיאני|אגו]] של הפציינט"<ref>{{קישור כללי|הכותב = רות גלן|כתובת = http://ruth-golan.com/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%94/%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%94/|כותרת = מהי נוירוזה בפסיכואנליזה|אתר = |תאריך = }}</ref>. כך שדפוס ההנעה הבסיסי שביסוד הפרעת ההמרה, הוא הרצון להימנע מדחק מעורר חרדה או להפחיתו על ידי מחלה – וכך להמיר בעיה רגשית קשה מנשוא בבעיה גופנית המצילה את כבוד החולה.
 
הפרעות ההמרה היו שכיחות יחסית בעבר בחיים האזרחיים, במיוחד בחיי הצבא. בדרך כלל הופיעה הפרעת ההמרה בתנאי קרב מעוררמעוררי דחק חמור במיוחד, ופקדה גברים שבחיים הרגילים נחשבו ליציבים. הדבר גרם לכך שהחיילים קיבלו שיתוק ברגליםברגליים (למשל) ודבר זה אפשר לחייל להתחמק ממצבי קרב מעוררי חרדה מבלי שיכונה פחדן או שיועמד למשפט שדה<ref>{{קישור כללי|הכותב = |כתובת = https://alexandert.wordpress.com/2009/05/31/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-7-%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99/|כותרת = הפרעות סומטופורמיות והפרעות ניתוק|אתר = לימודים, האוניברסיטה הפתוחה|תאריך = }}</ref>. כיום הפרעה זאת שכיחה לרוב יותר אצל הנשים.
 
גילויים אלו אפשרו לחוקרים נוספים, כמו [[פייר ז'נה]] ו[[יוזף ברויר|יוזף ברויאר]], לפתח תאוריות חדשות על ההיסטריה שהיו דומים במהותם לתפיסה של [[ימי הביניים]] שדיברה על תודעה מפוצלת, אלא שבמקום ה"שדים" "שנכנסו" במטופל (כמו בסיפורי ה'[[דיבוק]]') הוחלפו המושגים במינוחים פסיכולוגיים מודרניים.
===התאוריה הנוכחיות ושיטות עבודה ===▼
 
▲===התאוריה התאוריות הנוכחיות ושיטות עבודה ===
בהיסטוריה של הפסיכולוגיה ושל הפסיכואנליזה, ההיסטריה הוגדרה כסוג של נברוזה הפוגעת גם בנשים וגם בגברים, ומתאפיינת בהשלכות גופניות (כגון שיתוק זמני, עיוורון, התכווצויות) ונפשיות (כגון התפרצויות רגשיות, התקפי חרדה ותרדמה).
 
המינוח הפסיכיאטרי הנהוג כיום, מבחין בין שני סוגים של הפרעה שנקראו 'היסטריה' בעבר: [[הפרעת סומטיזציה|הפרעה סומאטית]] והפרעהו[[הפרעה דיסוציאטיבית]]. על פי המדריךמדריך האבחנות הפסיכיאטרי [[DSM|DSM-IV-TR]], הפרעות דיסוציאטיביות כוללות אמנזיה דיסוציאטיבית, פוגה דיסוציאטיבית, [[הפרעת זהות דיסוציאטיבית]], [[הפרעת דפרסונליזציהדה-פרסונליזציה]], והפרעה דיסוציאטיבית. הפרעות סומאטיות כוללות הפרעת המרה (קונברסיות), [[הפרעת סומטיזציה]], הפרעת כאב, [[היפוכונדריה]], והפרעתו[[הפרעת גוף דיסמורפית]]. {{הערה|M Sierra & G E Berrios (1999) Towards a Neuropsychiatry of Conversive Hysteria. Cognitive Neuropsychiatry 4: 267–287}}
 
בהפרעות סומאטיות (שנקראו בעבר היסטריה), המטופל מתלונן גם על סימפטומים פיזיים כגון [[כאבי גב|כאבי גב תחתון]] או [[שיתוק]] גפיים, ללא סיבה פיזית הנראית לעין. למרות שלא קיים בסיס אורגני מספיקמספק, בני אדם אלה מאמינים באמת ובתמים כי התסמינים שלהם אמיתיים ורציניים. וזאת להבדיל מבני אדם המזייפים מחלה גופנית כדי להשיג מטרה כלשהי ([[התחלות]]) או בינם לבין הלוקים ב'הפרעות בדויות' שבהן מזייפים תסמינים כדי לספק את הצורך הפסיכולוגי להיחשב לחולה ולהשארולהישאר בתפקיד זה.▼
 
בנוסףמלבד זאת, תסמונות תלויות תרבות מסוימות, כגון תסמונת 'התקפות עצבים' (ataques de nervios) שזוהתה באוכלוסייה ההיספניתה[[היספנים|היספנית]] שבארצותבארצות הברית, מדגימות תופעות פסיכיאטריות הכוללות סימפטומים סומאטיים ודיסוציאטיביים גם יחד, ונמצאו קשורים לטראומה פסיכולוגית. לעומת זאת, מחקרים נירולוגיים אחרונים מצביעים על כך שישנם דפוסים אופייניים של פעילות המוחה[[מוח]] הקשורים למדינות ולאוכלוסיות אלה. כאמור, הפרעות אלו כאמור אינם מכוונים ואינם נעשים במודע או מזוייפים על ידי החולה. ▼
 
=== היסטריה המונית= ==▼
▲ {{הפניה לערך מורחב|ערך = [[היסטריה נשיתהמונית]]}}
 
המונח מתקיים גם בביטוי "היסטריה המונית" כדי לתאר מצב ציבורי בו ההמון מגיב בפאניקה. לרובהתופעה מתחילה התופעהלרוב כאשר אדם אחד מגלה סימני היסטריה לעיניהם של אחרים, אשר באופן "מדבק" מתחילים גם הם לגלות את אותם סימפטומים. היסטריה המונית קשורה רבות עם אירועים היסטוריים כמו [[ציד המכשפות בסיילם|משפטי המכשפות בסיילם]], או חששחששות מופרזמופרזים מפני מרד עבדים.▼
 
== ראו גם ==
▲בהפרעות סומאטיות (שנקראו בעבר היסטריה), המטופל מתלונן גם על סימפטומים פיזיים כגון כאבי גב תחתון או שיתוק גפיים, ללא סיבה פיזית הנראית לעין. למרות שלא קיים בסיס אורגני מספיק, בני אדם אלה מאמינים באמת ובתמים כי התסמינים שלהם אמיתיים ורציניים. וזאת להבדיל מבני אדם המזייפים מחלה גופנית כדי להשיג מטרה כלשהי (התחלות) או בינם לבין הלוקים ב'הפרעות בדויות' שבהן מזייפים תסמינים כדי לספק את הצורך הפסיכולוגי להיחשב לחולה ולהשאר בתפקיד זה.
* [[היסטריה נשית]]
* [[היסטריה המונית]]
* [[האיקונוגרפיה המצולמת של הסאלפטרייר]]
 
== קישורים חיצוניים ==
▲בנוסף, תסמונות תלויות תרבות מסוימות, כגון תסמונת 'התקפות עצבים' (ataques de nervios) שזוהתה באוכלוסייה ההיספנית שבארצות הברית, מדגימות תופעות פסיכיאטריות הכוללות סימפטומים סומאטיים ודיסוציאטיביים גם יחד, ונמצאו קשורים לטראומה פסיכולוגית. לעומת זאת, מחקרים נירולוגיים אחרונים מצביעים על כך שישנם דפוסים אופייניים של פעילות המוח הקשורים למדינות ולאוכלוסיות אלה. כאמור, הפרעות אלו אינם מכוונים ואינם נעשים במודע או מזוייפים על ידי החולה.
* [http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=1118 תאטרון ההיסטריה: גוף, נפש, חברה], באתר פסיכולוגיה עברית.
* [https://vimeo.com/132662278 היסטוריה של היסטריה], תיאור קורותיה של מחלת הההיסטריה לאורך ההיסטוריה, סרטון וידיאו
* איציק לוי, [http://www.psycho-analysis.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%99%D7%93_%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9A פרויד - תחילת הדרך], באתר פסיכואנליזה
 
== הערות שוליים ==
▲===היסטריה המונית===
 
<references />
▲המונח מתקיים גם בביטוי "היסטריה המונית" כדי לתאר מצב ציבורי בו ההמון מגיב בפאניקה. לרוב מתחילה התופעה כאשר אדם אחד מגלה סימני היסטריה לעיניהם של אחרים, אשר באופן "מדבק" מתחילים גם הם לגלות את אותם סימפטומים. היסטריה המונית קשורה רבות עם אירועים היסטוריים כמו משפטי המכשפות בסיילם, או חשש מופרז מפני מרד עבדים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/היסטריה"