היסטריה – הבדלי גרסאות

בשנת [[1890]] פרויד פרסם סדרת מאמרים על נושא ההיסטריה. מאמרים אלו תרמו לפיתוח וקבלת ההשקפה הפרודינית על ההיסטריה, וב-[[1920]] הייתה לתאוריה של פרויד השפעה רבה ב[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] וב[[ארצות הברית]]. פרויד טבע את המונח '[[הפרעה סומטופורמית|היסטריה קונברסיבית]]' (מכונה גם הפרעת המרה). זהו דפוס שבו מופיעים תסמינים כמו-נוירולוגים כגון ליקוי תפקוד גופני מסוים ([[עיוורון]] פתאומי, [[פריחה]], שיתוק באיבר מסויים), או אובדן שליטה בהיעדר כל ליקוי אורגני או פתלוגיה רפואית כלשהי. תסמינים אלה עוזרים לחולה להימנע או להתחמק ממצב מעורר דחק מבלי שיאלץ ליטול אחריות על כך, ונובע מ[[אשמה (רגש)|רגשות אשמה]]. לפי פרויד, הסימפטומים הנוירוטיים אינם אלא "ניסיון להדחיק רעיון לא מתקבל שעלה כאופוזיציה מעיקה ל[[מודל הנפש הפרוידיאני|אגו]] של הפציינט"<ref>{{קישור כללי|הכותב = רות גלן|כתובת = http://ruth-golan.com/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%94/%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%94-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%94/|כותרת = מהי נוירוזה בפסיכואנליזה|אתר = |תאריך = }}</ref>. כך שדפוס ההנעה הבסיסי שביסוד הפרעת ההמרה, הוא הרצון להימנע מדחק מעורר חרדה או להפחיתו על ידי מחלה – וכך להמיר בעיה רגשית קשה מנשוא בבעיה גופנית המצילה את כבוד החולה.

 

 

גילויים אלו אפשרו לחוקרים נוספים, כמו [[פייר ז'נה]] ו[[יוזף ברויר|יוזף ברויאר]], לפתח תאוריות חדשות על ההיסטריה שהיו דומים במהותם לתפיסה של [[ימי הביניים]] שדיברה על תודעה מפוצלת, אלא שבמקום ה"שדים" "שנכנסו" במטופל (כמו בסיפורי ה'[[דיבוק]]') הוחלפו המושגים במינוחים פסיכולוגיים מודרניים.