חזקיה די סילוה – הבדלי גרסאות

החלק על יורה דעה יצא לאור בחיי המחבר (אמסטרדם תנ"ב), ואילו החלק על אורח חיים ואבן העזר יצא לאור על ידי בנו, דוד, לאחר פטירתו. חלק גדול מהספר על חלק אורח חיים נקבר עמו בטעות ביחד עם כתבי קבלה שלו. הספר זכה להסכמותיהם של רבני דורו בירושלים [[חברון]] ואמסטרדם, אולם עצמאותו וסגנונו עוררו גם ביקורת. בשו"ת [[גינת ורדים]] לר' אברהם הלוי ממצרים{{הערה|1=חלק יורה דעה כלל ג' סימן ג'}} מובא כי כאשר הגיע הספר פרי חדש למצרים "עברו מעברה על מקצת דבריו ומצאו ששלח רסן לשונו לדבר תועה על גדולי ישראל אשר מימיהם אנו שותים", ולפיכך החליטו חכמי מצרים להחרים "שלא יקרא שום אדם בספר הלז, לא קריאת עראי ולא קריאת קבע", אך את ר' חזקיה עצמו החליטו שלא להחרים בשל גדולתו בתורה. המחבר דן האם ניתן להתיר חרם זה לאחר מותו של ר' חזקיה ומסקנתו שדי בכך שבית הדין שאסר על קריאת הספר יתיר את החרם ובכך יהיה מותר לעיין בו. אמנם תלמידו של הפרי חדש, ר' [[שלמה אלגאזי]] נתמנה לרבה של מצרים והיה שם רב במשך ארבעים וחמש שנים, וכל הוראותיו היו כדעת רבו.<ref>שם הגדולים</ref> בדורות מאוחרים יותר התקבל הספר ללא עוררין, אף נדפסו ליקוטים מדבריו ברוב מהדורות ה[[שולחן ערוך]], והוא משמש כיום כאחד מספרי היסוד בפסיקת הלכה. רבי [[חיים בן עטר]] כתב את ספרו '''פרי תואר''' ליישב את תמיהות הפרי חדש על הפוסקים בחלק יורה דעה.