מבצע נקם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-\{\{דגל\|(.+?)\}\} \[\[\1]\] +{{דגל|\1||+}})
מ ←‏השלכות: קישורים פנימיים
שורה 48:
מותו של יממוטו זעזע את החברה היפנית, שלמדה על האירוע רק ב-[[21 במאי]] 1943, והיה מכה פסיכולוגית קשה לאומה לה סיפרו רק סיפורי ניצחונות אפילו לאחר [[קרב מידוויי]] ואובדן גוודלקנל. האירוע אף אילץ את הממשלה היפנית להודות בעובדה שהאמריקאים התאוששו במהירות מהמכה שספגו בפרל הארבור והתחילו את המתקפה שלהם נגד יפן.
 
אנשי המטה שלו [[שריפת גווייה|שרפו את גופתו]] של יממוטו בבווין (Buin), בסמוך לאתר ההתרסקות, ואפרו נשלח לטוקיו על סיפון [[אוניית המערכה מוסאשי]], [[אוניית דגל|אוניית הדגל]] האחרונה של יממוטו. ב-[[5 ביוני]] 1943 נערכה לו [[הלוויה ממלכתית]], במהלכה קיבל לאחר מותו את התואר מרשל-גנרל ימי (''gensui kaigun-taishō'' 元帥海軍大将{{כ}}; מקביל לדרגת [[אדמירל צי]]) ואת עיטור [[מסדר החרצית]] (דרגה ראשונה). בנוסף הוא קיבל את עיטור [[צלב הברזל#צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות|צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות]] מגרמניה הנאצית. חלק מאפרו נטמן בבית העלמין הציבורי בטאמה, טוקיו, והשאר נטמן בחלקת אבותיו במקדש צ'וקו-ג'י (Chuko-ji) בעיר נגאוקה. את מקומו כמפקד הצי היפני המשולב תפס אדמירל מינאיצ'י קוגה.
 
במשך עשרות שנים לאחר הקרב התנצחו 2 טייסים אמריקנים, רקס ברבר ו[[ת'ומאס ג'ורג' לאנפיר]], אודות מי הפיל את מטוסו של יממוטו, כשלאנפיר טוען שהוא לבדו ביצע את ההפלה. הדבר הגיע אל בית משפט בארצות הברית שנים לאחר מותו של לאנפיר בשנת [[1987]] ונדון באגף ההיסטוריה בצבא ארצות הברית לפחות עד שנת [[2006]].