אשלג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←השוק העולמי: קישורים פנימיים |
|||
שורה 18:
מתחילת המאה העשרים ואחת מסתמנת מגמה של גידול בביקוש לאשלג, על רקע גידול בצריכה של [[דגן|גרעינים]] הן כמזון לבני אדם והן לצורך הזנת בעלי חיים. הגידול בצריכה נובע ממעבר של אוכלוסיות במדינות מתפתחות לצריכה מוגברת של בשר לסוגיו. לשם ייצור קילוגרם בשר נדרשת כמות גרעינים גדולה פי כמה. מאפיין נוסף של התקופה הוא שימוש בדלקים מן הצומח, על רקע עליית מחירי ה[[נפט]], המגבירה את צריכת הגרעינים שלא למזון. תופעה זו בולטת בעיקר ב[[ארצות הברית]], שם הגיעה צריכת התירס לצורך ייצור [[אתנול]] לכ-20% מהתפוקה בעונת 2006/2007.
היצרנית הגדולה בעולם של אשלג היא חברת [[פוטאש ססקצ'ואן]] הקנדית, האחראית לכ-16 אחוז מהייצור העולמי, ובעלת כושר ייצור של 11 מיליון טון לשנה (2007). חברות רוסיות ובלארוסיות פועלות אף הן בתחום. היצרנית השנייה בעולם היא בלארוסקלי מ[[בלארוס]], המייצרת כ-15% מהתצרוכת העולמית, ואחריה מוזאיק, בעלת מכרות בקנדה וארצות הברית, עם 13%. K+S הגרמנית מייצרת 11%, וסילביניט הרוסית - 10%.
חברת [[כימיקלים לישראל]], חברת האם של [[מפעלי ים המלח]], מייצרת כ-9% מתצרוכת האשלג בעולם (כ-5 מיליון טון) בכל מפעלי התשלובת בעולם, מה שמציב אותה במקום השישי בין יצרני האשלג בעולם.
|