הבדלים בין גרסאות בדף "משפט חוקתי בישראל"

מ
גם קודם לחקיקתם של חוקי היסוד ניתנו בישראל פסקי דין המבססים זכויות יסוד חוקתיות, בין השאר על פי [[מגילת העצמאות]]. צעד ראשון מסוג זה נעשה ב[[בג"ץ קול העם]] משנת [[1953]], שבו נבחנו בישראל גבולותיו של [[חופש הביטוי]] כשהוא מתנגש עם ביטחון המדינה ו[[שלום הציבור]]. בפסק דין מנומק ביסס השופט [[שמעון אגרנט]] את חופש הביטוי כזכות עילאית במשפט החוקתי בישראל, וקבע בזאת לממשיכי דרכו מאז את הדרך שבה ניתן להגן על זכויות האזרח וחופש הביטוי, כאשר הם מתנגשים עם אינטרסים אחרים, נוגדים.
 
==משפטהמשפט החוקתי בישראל, עד 1992==
[[קובץ:Yizhar Harari.jpg|ממוזער|[[יזהר הררי]], יוזם [[החלטת הררי]].]]
משפט חוקתי במובנו הצר, הונהג בישראל כבר בשנותיה הראשונות (החל משנת [[1949]]). בית המשפט העליון ביטל החלטות של הרשות המבצעת, ואף נתן פרשנות לחוקים בהתאם לעקרונות חוקתיים, למרות שהפירוש היה שונה ממובנו הפשוט של החוק.
להלן ציוני דרך במשפט החוקתי בישראל:
 
*כבר בשנת [[1949]] דן בית המשפט לעליוןהעליון בשימוש משפטי ב"זכויות טבעיות". [[שר המשטרה]] אסר את פעילות "כותבי הבקשות" (מעין מאעכרים בתשלום). הללו עתרו לבית המשפט העליון להגנה על זכותם להמשיך בעיסוקם. ב" פס"ד בז'רנו" קבע בית המשפט בהחלטה תקדימית שלכל אדם יש "זכות טבעית" לכל פעולה עסקית שאינה אסורה בחוק, ולכן אין בסמכותו של שר המשטרה לאסור עיסוק, שלא נכוח חוק מפורש. פסקה זו הפכה ל"נורמה משפטית" מחייבת.
*ב-[[1950]] לאחר הכישלון להגיע להסכמה על חוקה{{הערה|מספר סיבות לכך, הביא פרופסור [[גדעון ספיר (פרופסור)|גדעון ספיר]] בספרו '''המהפכה החוקתית''' עמודים 37-40}}, הציע הררי ליצור ועדה שלאורך השנים תביא לכנסת חוקי יסוד, ובסופו של התהליך כל חוקי היסוד יגובשו ל"[[חוקה]] פורמלית"{{הערה|{{דבר||חוקת המדינה - בדרך חוקי יסוד|1950/06/14|00100}}}}. ההצעה התקבלה כ[[החלטת הררי]], והוקמה [[ועדת חוקה חוק ומשפט]] שתפקידה כאמור להגיש לכנסת הצעות לחוקי יסוד, שבסופו של התהליך יגובשו ל"[[חוקה]] פורמלית". בהסדר שהתקבל לא נקבע תאריך סופי להפיכת חוקי היסוד לחוקה פורמלית, ולא נקבע במפורש האם עד כינון החוקה הפורמלית, יהיה לחוקי היסוד עמד של חוקה.
*ב-[[1953]] נעשה לראשונה שימוש ב"חזקה פרשנית" עבור זכויות אדם. שר הפנים סגר את עיתון [[קול העם]], שלהבנתו פרסם הסתה כנגד הממשלה, בהסתמך על [[פקודת העיתונות]] שמסמיכה את שר הפנים לסגור עיתון ש"עלול לפגוע בשלום הציבור". העיתון עתר לבית המשפט העליון, בשם "חופש הביטוי". השופט אגרנט קבע בפסק דין תקדימי: שמכיוון שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית (כעולה [[מגילת העצמאות]]), נדרש כבסיס בחירות חופשיות, ו"בחירות חופשיות" ייתכנו רק עם קיום "חופש הביטוי". על כן יש "חזקה פרשנית" לפרש כל חוק במידת האפשר, באופן שיגן על זכויות האדם ועל חופש הביטוי. בהתאם לכך פירש בית המשפט את המונח "עלול" שבפקודת העיתונות כ"ודאות קרובה". מאחר שלגבי עיתון קול העם לא הייתה "ודאות קרובה" של גרימת נזק לציבור, ביטל בית המשפט את ההוראה על סגירת העיתון.