פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני 3 שנים
 
==ביוגרפיה==
פנחס כהן גן נולד בשנת [[1942]] בעיר [[מקנס]] שב[[מרוקו]] למשפחה [[יהדות מרוקו|יהודית]] שומרת מצוות מהמעמד הבינוני-גבוה. אביו, משה הכהן, היה צייר שהפסיק מלאכה זו כדי לפרנס את משפחתו כסוחר, ואמו, רבקה לבית גן, שמשה כמורה ל[[צרפתית]]. הוא למד ב[[תלמוד תורה]], שבו לימדו גם [[אריתמטיקה|חשבון]].{{הערה|ראו: ברושי, עודד, "פנחס כהן-גן: אני בעצמי אסכולה", '''חדשות''', 16 במרץ 1990.}} בשנת [[1949]] [[העלייה ההמונית|עלה לישראל]] ביחד עם הוריו וארבעת אחיו באונייה "[[קדמה (אונייה)|קדמה]]", וגדל ב[[קריית ביאליק]], בשכונה של [[יהדות גרמניה|יוצאי גרמניה]]. בנעוריו עבד כהן גן בבנייה, כדי לעזור לפרנסת המשפחה. לימים תיאר בדיעבד את תחושת הבידוד שחש כ[[מזרחים|מזרחי]] בחברה הישראלית בתקופת ראשית הקמת המדינה.{{הערה|ראו: ברושי, עודד, "פנחס כהן-גן: אני בעצמי אסכולה", '''חדשות''', 16 במרץ 1990.}} כבר בעת נעוריו נמשך לאמנות ולמד פיסול אצל [[אהרון אשכנזי]].
 
ב-[[1954]] הצטרף ל[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועת הנוער]] "[[השומר הצעיר]]" והמשיך להדריך בה עד לגיוסו ל[[צה"ל]].{{הערה|ראו: ברושי, עודד, "פנחס כהן-גן: אני בעצמי אסכולה", '''חדשות''', 16 במרץ 1990.}} את [[שירות בצה"ל|שירותו הצבאי]] עשה ב[[נח"ל]]. בשנת [[1962]] עזב את [[קיבוץ]] [[להבות הבשן]] ועבר ל[[ירושלים]], שם החל ללמוד ב[[בצלאל]], אולם נאלץ להפסיק את לימודיו לאחר כשבוע עקב מצוקה כספית. עם שובו לחיפה למד רישום אצל [[מרסל ינקו]] ופיסול אצל [[מיכאל גרוס (אמן)|מיכאל גרוס]] במסגרת [[סמינר אורנים]]. בשנת [[1967]] החל בשנית את לימודיו בבצלאל. ב-[[1968]], במהלך לימודיו, נפצע ב[[הפיגוע בשוק מחנה יהודה (1968)|פיגוע בשוק מחנה יהודה]].
 
===פעולות, 1972-1975===
במהלך [[שנות השבעים של המאה ה-20|שנות השבעים]] יצר כהן גן שורה של "פעולות", חלקן בעלות אופי של [[מיצג]]. ב-[[2 בפברואר]] [[1972]] נפתחה תערוכה של 20 [[תחריט|תחריטים]]ים פרי יצירתו ב[[רפת]] של קיבוץ [[נירים]]. העבודות, שנתלו מעל שקתות הפרות, עשו שימוש בטכניקות של תחריט צילומי לצד [[אקווטינטה]]. נושאי העבודות כללו דימויים כגון בתים או דמויות אדם ובחלקם הוסיף כהן גן חוטים צבעוניים שהודבקו לנייר.{{הערה|ראו: "תערוכת תחריטים של פנחס כהן-גן", '''מעריב''', 4 בפברואר 1972; קפלן, דבי, "מוזיאון בשר ודם", '''פי האתון''', 9 בפברואר 1972.}} פרסומה של התערוכה, כניסיון לשבירת הרגלי הצפייה באמנות, לצד האופי האנקדוטי של האירוע, גרמו לפרסומו של כהן גן ולהצגה של עבודותיו ב[[גלריה דוגית]] בתל אביב.{{הערה|ראו: בן-שאול, משה, "סיור בתערוכות", '''מעריב''', 1 ביוני 1972, עמ' 28.}}
 
פעולות אחרות נשאו אופי אוונגרדי יותר, בכך שלא העמידו במרכזם אובייקט אמנותי שמרני. כחלק מ-"[[פרויקט ים המלח]]", שנוצר בין השנים [[1973]]-[[1972]] חיבר כהן גן שרוולים עשויים פלסטיק ל[[מעיין]] באזור [[עין רואר]], דרומית ל[[עינות צוקים]] (עין פשחה), הגיעו עד למי [[ים המלח]] וצפו עליהם. בתוך בשרוולים גידל כהן גן [[דג|דגים]]ים כסמל לניתוק תרבותי ולניסיונות השתלבות עקרים בנוף.
 
פעולות אחרות נשאו אופי פוליטי חד יותר. ב-"[[פעולה במחנה הפליטים ביריחו]]" ([[10 בפברואר]] [[1974]]), לדוגמה, הקים כהן גן אוהל במחנה הפליטים שליד [[יריחו]]. ב"[[נגיעה בגבול]]" ([[7 בינואר]] [[1974]]) הטמין כהן גן מטילי ברזל ועליהם נתונים דמוגרפים על מדינת ישראל והטמין אותם בארבעת גבולותיה של המדינה, במקום בו נעצרו על ידי כוחות הביטחון. פעולות אלו ואחרות הוצגו בשנת 1974 בתערוכה ב[[מוזיאון ישראל]].{{הערה|ראו: '''פנחס כהן גן, פעילויות''', מוזיאון ישראל, ירושלים, 1974.}}
 
בעוד התוכן הגלוי של עבודות אלו מרמז לשאלות פוליטיות, הרי ששאלות של זרות, הגירה, פליטות ושל מצבים נפשיים, המבוטאים בשאלת הממד העדתי בחברה הישראלית, מהווים את תוכנם הסמוי.{{הערה|ראו: גינתון אלן (אוצרת), '''העיניים של המדינה, אמנות חזותית במדינה ללא גבולות''', מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 1998, עמ' 41. וגם: תמוז, בנימין (עורך), '''סיפורה של אמנות ישראל''', מסדה, 1980, עמ' 288.}}
 
בשנת [[1974]] הכיר את בת זוגו ה[[אדריכל|אדריכלית]]ית [[מרת איה ולד]], בפתיחת תערוכתו של [[רוברט ראושנברג]] במוזיאון ישראל. השניים היו בקשר עד לשנת [[1980]].{{הערה|ראו: ברושי, עודד, "פנחס כהן-גן: אני בעצמי אסכולה", '''חדשות''', 16 במרץ 1990.}}
===אדם-צורה-נוסחה, 1975-1985===
במחצית השנייה של שנות השבעים שהה כהן גן ב[[ארצות הברית]] לשם לימודים ב[[אוניברסיטת קולומביה]] ב[[ניו יורק]]. בין היתר למד אצל היסטוריון האמנות [[מאיר שפירו]] (Meyer Schapiro). בתקופה זו הציג כמה תערוכות בגלריה של [[ברטה אורדנג]] ובגלריות של מקס פרוטץ' (Max Protetch) בניו יורק [[וושינגטון די. סי.]]. חלק מן העבודות נוצרו על מפות שולחן שנרכשו ממלון שפשט רגל.{{הערה|ראו: בריטברג, שרה (אוצרת), פנחס כהן גן, מוזיאון תל אביב, 1978, עמ' 8.}}
 
האמנות שיצר כהן גן החל מתקופה זו זנחה את "הפעולה" המושגית לטובת אובייקטים אמנותיים מסורתיים יותר. בשנת [[1978]] הוצגה ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]] תערוכה גדולה של עבודות החדשות תחת השם "יצירות לאחר המושג". [[שרה ברייטברג סמל]], אוצרת התערוכה, הציגה את יצירותיו החדשות של כהן גן, כמבטאות את האכזבה שמן הצירוף של מדע ואמנות, צירוף שאפיין את יצירתו המושגית והמוקדמת של כהן גן.{{הערה|ראו: בריטברג, שרה (אוצרת), '''פנחס כהן גן''', מוזיאון תל אביב, תל אביב, 1978, עמ' 7.}} יחד עם זאת טען כהן גן כי הוא אינו מעוניין להתרכז באיכותה הגרפית של יצירת האמנות, כי אם בניסיון ל"צמצום המרחק שבין הרעיון לבין ביטויו החזותי".{{הערה|Lewise, Jo Ann, "Galleries", '''The Whashington Post''', November 2, 1976}} בעיני הביקורת האמנותית נתפשו העבודות כ-"ציור מושגי"{{הערה|ראו: רפופורט, טליה, "אדם-צורה-נוסחה", דבר, 24 במרץ 1978}} וכנסיגה מן המושגיות החמורה של עבודתו המוקדמת של כהן גן. [[אדם ברוך]] העיר על תערוכתה זו כי כהן גן מבקש ליצור "תמונת אידאה" אנושית.{{הערה|ראו: ברוך, אדם, "פנחס כהן-גן: בנקודה הכי קרובה לעתיד", ידיעות אחרונות, 10 במרץ 1978}}
 
מוטיב שגור בעבודת היה העימות שבין 'אמנות' ל'מדע'. עימות זה סימל את מה שכינה כהן גן כ- "תורת האמנות היחסית" - [[תורת ההכרה|אפסטימולוגיה]] במסגרתה חוקי היצירה האמנותית נתפשים כמערכת ייחוס דינמית של תרבות וחוקי טבע משתנים.{{הערה|ראו: כהן גן, פנחס, '''מתאמים באמנות היחסית, כהקדמות להנחות היסק בציור''', [חמו"ל], 1978-1975, עמ' 2.}}
 
בסדרת העבודות "עימותי נוסחה וציור" ([[1982]]), לדוגמה, השתמש כהן גן בחלוקה של משטח העבודה לשניים. בחלקן העליון של העבודות יצר כהן גן ציור אקספרסיבי ועשיר בצבע ובו שיבץ דימויים של דמויות אדם אנונימיות, שהיוו חידוש באמנות על רקע הגישות המושגיות בציור ובאמנות בישראל ובארצות הברית. בחלקן התחתון הופיעו דימויים של גופים תלת ממדים ונוסחאות על רקע לבן.{{הערה|ראו: מנור, דליה, "פנחס כהן-גן- ציור ואנטיתיזה", '''קול ירושלים''', 5 בדצמבר 1986.}} הנוסחאות היוו ביטוי לטקסטים טקסטים פילוסופיים-אסתטיים, בהם פירק כהן-גן את מעשה האמנות ליחידות ולהקשרים ביניהן, והציג אותן כמערכת לשונית-מתמטית.
 
בעבודות אחרות מתקופה זו, כגון "המדע האחר באפור" (1982) או "פארדיגמה ישראלית של הבן האובד מס' 1" (1982), מופיע ריבוי של דמויות. [[מרדכי עומר]] העיר על יחסי הדמויות והרקע בעבודות אלו כי הם יוצרים חלל אטום, שעל אף מוחשיותו היינו "בלתי-ניתן לחישה".{{הערה|עומר, מרדכי (אוצר), '''פנחס כהן גן 1983''', מוזיאון חיפה לאמנות חדשה, חיפה והמשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, קיבוץ עין חרוד, 1983, עמ' 8}}
 
ביטוי נוסף לעיסוק בתפיסת החלל הופיע בעבודות כגון אלו שהוצגו בסדרת התערוכות "ציור שטח, ציור חלל, ציור תהום" ([[1981]]) ב[[גלריה גימל]] בירושלים ובמיצב "רישומי תדמית המשטח הלא ישר, או ציור לקידום בעיה מס' 457617" ([[1981]]) בגלריה נעמי גבעון בתל אביב. במיצב זה בנה כהן גן גופים הנדסיים משוכללים, עשויים מסגרות עץ המחופים בבדי ציור צבועים שהיוו ניסיון לבדיקת הקונבנציות של ה[[גאומטריה אוקלידית|גאומטריה האוקלידית]], כביטוי לעיסוק באפסטימולוגיה של האמנות.
 
===עיבוד ההיסטוריה===
במחצית שנות השמונים המיר כהן גן את דימוי הדמות האנונימית בדימוי של ראש חסר גוף.{{הערה|ראו: עפרת, גדעון, '''אופקים רחבים, 120 שנות אמנות ישראלית''', הוצאת קרן וינה-ירושלים לאמנות ישראלית, 2012}} השימוש בדמות מרחפת זו אפשר גם שינוי של הקומפוזיציה ביצירותיו של כהן גן, שהפכה אקספרסיבית יותר. הראש הכרות, טען [[מרדכי עומר]], מהווה ביטוי לחוסר האיחוי שבין גוף ונפש.{{הערה|ראו: עומר, מרדכי,'''פנחס כהן גן – הדפסים 1988-1968''', המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, 1988, עמ' 17.}} במקומות בהם המשיך כהן גן להשתמש בדמות מלאה, הופיעה זו כרישום קווי, בדומה ל"[[דמויות גפרורים]]".{{הערה|ראו: אביב, נעמי, "האשה של כהן גן לא למכירה", '''שישי''', 25 בפברואר 1994, עמ' 3.}}
 
למרותאף על פי שכבר בעבודותיו המוקדמות הופיעו בעבודותיו התייחסויות לאירועים פוליטיים וחברתיים, במהלך שנות השמונים והתשעים מופיעות ביצירותיו התייחסויות נרחבות יותר אל אירועים היסטוריים. בראיון עיתונאי טען כהן גן כי "כל התפלספות על בעיה אנושית כואבת עושה מזה בעיה אסתטית".{{הערה|ראו: אביב, נעמי, "האשה של כהן גן לא למכירה", '''שישי''', 25 בפברואר 1994, עמ' 3.}}
 
לצד התייחסות אל העימות בין מזרח למערב בתרבות, הקדיש כהן גן מקום נרחב ביצירותיו אל [[השואה]]. בשנת [[1988]], לדוגמה, ערך ביחד עם קבוצת סטודנטים הפגנה אל מול בניין [[המוזיאון לאמנות מודרנית]] ב[[ניו יורק]], שהציג באותה עת תערוכה של האמן הגרמני [[אנסלם קיפר]] (Anselm Kiefer). הקבוצה הניפה שלט ובו האימרה "אנסלם קיפר הוא הצייר שאדולף היטלר לא היה", במטרה למחות על תהליך הלגיטמיציה שעברה גרמניה, בחסות יצירתו של קיפר.{{הערה|ראו: הראל, קובי, "פנינים בתוך כאוס", [[מעריב]], 17 בנובמבר 1989.}} בין התייחסויות האמנותיות בולטת העבודות בתערוכה "ואלה שמות", שהתקיימה באוקטובר 1992 במסגרת הביתן הישראלי לביאנלה לאמנות באיסטנבול, טורקיה. במסגרת התערוכה הציג כהן גן רישומים המוקדשים לקהילות יהודיות, מאירופה ומן המזרח הקרוב, שנחרבו בשואה.{{הערה|ראו: שפי, סמדר, "תערוכת יחיד של כהן-גן תיצג את ישראל בביאנלה בטורקיה, שתיפתח עוד עשרה ימים", '''הארץ''', 5 באוקטור, 1992}}
23,758

עריכות