הרמוניה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ שוחזר מעריכות של 149.78.96.84 (שיחה) לעריכה האחרונה של Ovedc |
||
שורה 6:
ישנן דרכים רבות ליצור הרמוניה מוזיקלית, וטכניקות אלו השתנו והתפתחו במהלך ה[[היסטוריה של המוזיקה]], אך הבסיס המתמטי שלהן נשאר זהה.
==מקור המונח==
מקור המונח הוא מהמילה ה[[יוונית]] Αρμονία, שפירושה "צירוף". ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] המאוחרת קיימת [[אנקדוטה]] למקור השם עצמו: [[הרמוניה (מיתולוגיה)|הרמוניה]] הוא שם בתה של אלת השלמות והטוהר [[אפרודיטה]] שהרתה ל[[ארס (אל יווני)|ארס]], אל המלחמה והרוע (המסמל גם אי סיפוק ושאיפה בלתי ניתנת לריסון). אפרודיטה נחשבת לצנועה באלים{{מקור}} וארס לבעל ה[[היבריס]] (גאווה עצמית) הגדול ביותר, ובתם של שני האלים הללו מסמלת השלמה של שני הפכים קיצוניים זה את זה. בדומה לכך גם בהרמוניה ישנה השלמה של תווים לנעימה אחידה, ועל כן היא נקראת בשם זה.
שורה 16:
קיימות מספר גישות לכתיבת הרמוניה, והגישות השתנו במהלך השנים. ב[[ימי הביניים]] ובהמשך ב[[תקופת הרנסאנס]]
נכתבה המוזיקה בקווים, אם מקבילים (אורגנום) ואם עצמאיים [[קונטרפונקט]], כאשר לכל צליל יש צליל מקביל לו (פירוש המילה הוא נקודה מול נקודה) במספר קולות. הקווים יצרו ביניהם מהלכים הרמוניים, שנוצרו בהתאם לכללים ברורים ומחמירים (קווינטות מקבילות, שהיו פופולריות בימי הביניים, יצאו לחלוטין משימוש עד סוף תקופת הרנסאנס, למעט מקרים מיוחדים).
ב[[תקופת הבארוק]] פיתח ה[[מלחין]] [[יוהאן סבסטיאן באך]] גישה חדשנית (לאותה תקופה) לליווי, הוא השתמש בטריאדים ובאקורדים מרובעים בדרך כלל, ו[[הולכת קולות|הוליך את הקולות]] ביניהם, גם כאן לפי כללים קבועים ומפורשים. חריגה מכללים אלה יכולה להופיע בתווים זרים לאקורד, המופיעים כצלילי קישוט (פיגורטיביים) ומאפשרים גמישות מסוימת בהירמון. דוגמה לכך אפשר למצוא ב[[כוראל|כוראלים]] של באך, שנכתבו בדרך כלל למלודיה קיימת ב[[סופרן]] (הקול העליון) או מעל [[בס ממוספר]], שהורה על האקורדים שצריכים לבוא מעל כל צליל. במקרים מסוימים, כתב באך הרמוניה לאותו קו סופרן בסולמות שונים ובמהלכי אקורדים שונים. כפי שאפשר לראות בספר הכוראלים השלם. כוראלים הנקראים באותו שם הם בעלי סופרן זהה והרמוניה שונה. ההבדל בין הקונטרפונקט של ה[[מוטט]] להרמוניה של הכוראל הוא, שבמוטט יוצרים הקווים ה[[מלודיה|מלודיים]] את ההרמוניות ביניהם ואילו בכוראל, האקורדים המצטרפים זה לזה יוצרים קווים מלודיים בקולות השונים.
במודל ההרמוני הנ"ל השתמשו ב[[מוזיקה]] הקלאסית ובסגנונות ספציפיים של מוזיקה ממשיכים גם כיום להשתמש בו. היום אנו קוראים להרמוניה כזו [[הרמוניה טונאלית פונקציונאלית]]. ההרמוניה ה[[אטונאליות|אטונאלית]] שונה מיסודה, כיון שאינה מתחשבת בטונאליות המוכרת של ה[[סולם (מוזיקה)|סולמות]]. אלא ב[[שיטת שנים-עשר הטונים|שיטה הדודקאפונית]] של שנים-עשר טונים שווים בערכם או ב"שורה". מוזיקה בשיטות אלה משתמשת באקורדים מרובי צלילים ובכללים שונים לגמרי מאלה של ההרמוניה הטונאלית הקלאסית.
| |||