תחבורה בקוריאה הצפונית – הבדלי גרסאות

למערכת ה[[כביש|כבישים]] במדינה פחות חשיבות מאשר למערכת ה[[רכבת|רכבות]]. הכבישים משמשים בדרך כלל למעבר של מרחקים קצרים. יש פער בין רמת הכבישים ב[[פיונגיאנג]] ומספר ערים גדולות אחרות לבין רמת הכבישים בעיירות ו[[כפר|כפרים]]. מעטות ה[[מכונית|מכוניות]] הנוסעות בכבישים עקב הגבלה על מספר המכוניות בגלל התלות בייבואב[[סחר בינלאומי|ייבוא]] [[נפט]], ובכבישים בעיקר נהוג להוביל מוצרי [[תעשייה]] ו[[חקלאות]] על גבי [[משאית|משאיות]]. אורכם הכולל של הכבישים במדינה מוערך בכ-24,879 [[קילומטר|ק"מ]] (2003), כחציים סלולים. [[כביש מהיר|כבישים מהירים]] החלו להיסלל ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]]. החשובים: פיונגיאנג-סונאן (15 ק"מ), פיונגיאנג-[[וונסן]] (189 ק"מ), פיונגיאנג-[[נאמפו]] (46 ק"מ), ופיונגיאנג-[[קאסונג]] (170 ק"מ)

בקוריאה הצפונית ישנם כ-80 [[שדה תעופה|שדות תעופה]] שמישים, במחציתם [[מסלול טיסה|מסלול נחיתה]] סלול. שדות התעופה מופעלים על ידי חברת התעופה הלאומית (בבעלות ממשלתית מלאה כנהוג בכלכלה מתוכננת), [[אייר קוריו]]. ישנם נמלי תעופה הנשלטים על ידי [[צבא קוריאה הצפונית]]. עם סיום מלחמת קוריאה שוקמו ונבנו שדות תעופה רבים. צי המטוסים מורכב ממטוסים תוצרת [[רוסיה]]. נמל התעופה הראשי במדינה הינו [[נמל התעופה סונאן]] שבפיונגיאנג.

הנמלים בקוריאה הצפונית משמשת בעיקר לסחר חוץ ודיגו[[דיג]]. נמלי ים המשמשים לסחר חוץ (ייצוא וייבוא), ונתיבי שיט פנימיים המשמשים בעיקר להובלה פנימית של מוצרים ו[[כוח עבודה]].

כל נמלי הים במדינה לא קופאים במשך כל השנה. הנמלים העיקריים הם- בחוף המזרחי: [[צ'ונגג'ין]], [[המהונג]] (הונגנאם), [[קימצ'אק]], [[רג'ין]], [[סונבונג]] (אונג'י לשעבר) [[קוסונג]] וונסן. בחוף המערבי: נאמפו ו[[האג'ו]]. בציב[[צי סוחר|צי הסוחר]] כ-200 [[אונייה|ספינות]] מסוגים שונים עם [[נפח]] כולל של כמיליון טון.