חסידות אמשינוב – הבדלי גרסאות

רבי ירמיה קאליש מאופולה-אמשינוב (נולד בשנת [[תרל"ג]]), בנו הצעיר של רבי יעקב דוד. בהיותו בן חמש התייתם מאביו וגדל בחצר אחיו הגדול רבי [[מנחם קאליש]] מאמשינוב. היה נשוי (בשנית) לקיילא נחמה בת האדמו"ר [[אברהם איגר]] מ[[לובלין]]. [[סמיכה לרבנות|הוסמך להוראה]] על ידי רבי [[חיים מבריסק]]. כיהן כרב ב[[עיירה]] [[אופולה לובלסקי]] הסמוכה ל[[לובלין]]. בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] נאסר על ידי הרוסים והואשם בריגול, אך שוחרר כעבור חודשיים. לאחר פטירת אחיו ב[[ט"ז בכסלו]] [[תרע"ח]], הכתירה קבוצה מחסידי אמשינוב את רבי ירמיהו לרבם, הוא עבר להתגורר בו[[ורשה]] שם התרכזו חסידיו וניהל בה את בית מדרשו. העביר את רוב היום בתפילה והתפרסם ב"בעל ישועות". עם כיבוש ורשה ב[[מלחמת העולם השנייה]] ביקשו מקורביו להבריחו מחוץ לגבולות פולין, ואולם הוא סירב להיפרד מחסידיו. בעת ה[[אקציה]] הגדולה בגטו סירב לרדת לחצר, התעטף בטלית ותפילין, התיישב על כסאו, קרא קריאת שמע ותוך כדי אמירת 'אחד' יצאה נשמתו בטהרה, בטרם נפגע בידי הנאצים. באישון לילה התגנבו חסידיו אל הבית והביאוהו לקבר ישראל בחצר{{הערה|1=מחידושי תורתו שרד מכתב בעניין דבר שיש לו מתירין, שנשלח לרב [[משה נחום ירושלמסקי]], ושמור במכון שוקן (אוסף הרב ירושלימסקי מס' 4219).}}.