הבדלים בין גרסאות בדף "עבדות"

נוספו 448 בתים ,  לפני 4 שנים
ב[[המשפט העברי|משפט העברי]] נעשית הבחנה בין עבד עברי, שהסיבה לעבדותו היא חוסר יכולת תשלום על גניבה או מכירה עצמית, לבין עבד לא יהודי, המכונה עבד כנעני. תנאיו של העבד העברי הם טובים יותר, ועבדותו לא נמשכת יותר משש שנים{{הערה|1=שמות כ"א ב'}} (מצב זה יכול להשתנות במקרה שהוא מתעקש להישאר בעבדותו וטוב לו בה{{הערה|1=דברים ט"ו, ט"ז: "והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך"}}, ומאז הוא הופך ל"עבד נרצע"{{הערה|1=שמות כ"א ה'-ו'}}). האדון צריך להתייחס אליו כאל שכיר, ובזמן שחרורו מחויב להעניק לו מענק שחרור{{הערה|1="הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:" דברים, טו י"ד}}.
 
לעומת זאת, עבדות העבד הכנעני אינה מוגבלת בזמן, ולמעשה, מצווה התורה להעבידו עד עולם - "לעולם בהם תעבודו"{{הערה|1=ויקרא כה, מ"ו}}. עם זאת, פגיעה פיזית של אדוניו בו יכולה להיות עילה לשחרורו, אם הוא מאבד בעטיה אחד מ[[עשרים וארבעה ראשי אברים]] המוזכרים בגמרא{{הערה|1=קידושין כה,א ע"פ הפסוק וכי יכה איש את עין עבדו וכו' (שמות כ"א כ"ו-כ"ז)}}. הריגתו, אם ארעה תוך 24 שעות מרגע הפגיעה, מחייבת את האדון ב[[עונש מוות|דין מוות]] (במקרא - "נקום ינקם"){{הערה|1=שם כ"א כ', ו[[רש"י]] שם.}}. ציווי הומני ויוצא דופן ביחס לעמים האחרים באותה תקופה המובא בתורה הוא איסור על הסגרת עבד בורח לאדונו - "לא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ". וידועים הם דברי ה[[רמב"ם]] שכתב {{הערה|הלכות עבדים פרק ט הלכה ח}} "ולא יכביד עולו על עבדו, ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה, ויקדים מזון העבדים לסעודת עצמו, ולא יבזהו ביד ולא בדברים, ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת, וישמע טענותיו". על פי המשפט העברי, הופך העבד הכנעני למעין יהודי למחצה, המחויב בחלק מהמצוות ("כאשה") ונימול. אם השתחרר היה העבד נהפך ליהודי לכל דבר.
 
אדם שחוטף את חברו ומוכרו לעבד דינו [[עונש מוות| מוות]] - "גונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת"{{הערה|1=שמות כ"א ט"ז}}.
25

עריכות