התאיידות – הבדלי גרסאות

כדי שמולקולה תתנתק מהחומר המוצק או הנוזלי שהיא קשורה אליו, צריכה [[תנועה תרמית|התנועה ההתרמית]] שלה להתגבר על [[מתח פנים|מתח הפנים]] של החומר. כלומר, ה[[אנרגיה קינטית|אנרגיה הקינטית]] של המולקולה צריכה לעלות על פונקציית העבודה ([[אנרגיה]] מינימלית לביצוע עבודה) של כוחות ה[[אדהזיה|תאחיזה]]<!--נא לתקן קישור, כנראה שלא מדובר ב"קוהזיה"--> על פני החומר. מאחר שהתנועה התרמית מתגברת עם עליית הטמפרטורה, גובר קצב ההתאיידות בטמפרטורות גבוהות. בהתאם, נוזלים בעלי מתח פנים נמוך מראים התאיידות רבה יותר משל נוזלים בעלי מתח פנים גבוה. התאיידות מוגבלת כי רק חלק קטן מהמולקולות נמצאות קרוב לפני השטח, ומתוכן רק אלה שכיוון התנועה התרמית שלהם פונה כלפי חוץ מהחומר יצליחו להמלט ממנו ולהתאדות. כאשר נמלטות מולקולות מהירות, יורדת כמות האנרגיה הקינטית של המולקולות הנותרות, וטמפרטורת הנוזל יורדת מעט. כך למשל פועל מנגנון קירור הגוף על ידי [[הזעה]].

'''התאיידות כפוייה''' היא תהליך בהפרדת תערובות, בו תערובת מחוממת באופן מבוקר כדי להוציא מתוכה את הרכיבים הנדיפים יותר (כגון מים), ולהשאיר בה רכיב יבש ונדיף פחות.