T-55/54 – הבדלי גרסאות

מערכת בקרת האש הפשוטה יחד עם המחסור בתחמושת חודרת שריון אפקטיבית הביאו לכך שטנקי ה-T-54 נאלצו להשתמש בעיקר בפגזים חלולים עד שנות ה-60, על אף חוסר הדיוק שלהם בטווחים רחוקים. זאת מאחר שמנקודת המבט הסובייטית, זירת הקרב העיקרית של הטנקים תהיינה באירופה, שם תנאי השטח יכתיבו קרבות מטווחים קצרים{{הערה|1=Zaloga, p 40}}.

 

בשנות ה-70' המאוחרות החלה בברית המועצות תוכנית מודרניציה נרחבת לטנקי T-55, שמטרתה לקרבם לסטנדרטים של טנקי ה-[[T-72]], אך במחיר עלות נמוך. תוכנית זו קיבלה תאוצה לאחר פלישת הסובייטים לאפגניסטן ב-1979. יחידות רבות צוידו בטנקי T-55 שנתגלו כפגיעים ביותר לרקטות נ"ט מסוג [[RPG-7]] ולמוקשי נ"ט. במהלך 1980, כ-16% מאבידות הטנקים היו לרקטות RPG, ו-59% למוקשים. כחלק מתוכנית החומש לשנים 1985-1981 הוחלט לשדרג כ-2,200 T-55 ו-T-55A, שנקראו T-55M ו-T-55AM בהתאם{{הערה|1=Zaloga, pp. 22-23}}.