ארון קבורת אשמונעזר השני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 2:
[[קובץ:Eshmunazar II sarcophagus.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ראש הסרקופג וחלק מהכתובת]]
[[קובץ:Paris 608.jpg|250px|ממוזער|שמאל|סרקופג אשמונעזר השני]]
'''הסרקופג של אשמונעזר השני''' ( '''אֶשמֻנעַזָר השני'''), מלך [[פיניקים|פיניקי]] של [[צידון]] ובנו של המלך תַּבנִת (Tabnit), נוצר במאה ה-5 לפנה"ס. (יש חוקרים המשערים שחי במאות ה-3-4 לפנה"ס{{הערה|[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3738 צידון, באתר אנציקלופדיה יהודית]}}) הסרקופגה[[סרקופג]] נחשף בשנת 1855 באתרב[[אתר ארכאולוגי]] ליד צידון. הסרקופג מוצג ב[[מוזיאון הלובר]]. הסרקופג נוצר כנראה במצרים, הוא  גולף מ[[אמפיבוליט]] שמקורו בואדי חמאמאת (Wadi Hammamat) שבמדבר המזרחי במצרים
 
על גבי הסרקופג נמצאה כתובת חרותה שקבעה ש"אדון המלכים" (המתייחס למלך פרס ב[[הממלכה האחמנית|תקופת הממלכה האחמנית]]) העניק למלכי צידון את השטחים בארץ ישראל של [[תל דור|דור]], [[יפו]] במישור [[השרון]]. הכתובת על גבי הסרקופג הייתה הכתובת הראשונה שהתגלתה בשפה ה[[פיניקית]] מאזור הידוע בשם פיניקיה.
 
== הסרקופג וגילויו ==
הסרקופג התגלה ב[[נקרופוליס]] של מַע'ארַת אבלון ( שפירושו המערה של אפולו) ב-20 בפברואר 1855 על ידי אֶמֶה פֶּרְטִייה (Aimé Péretié) מזכיר הקונסוליה הצרפתית בביירות. הנקרופוליס נמצא בגבעה סלעית, ליד שכונת [[עין אל-חילווה]]. במקום חצובים קברים ומערה. הסרקופג התגלה בקבר שעומקו 2 מטר. גודל הסרקופג הוא 2.40 מטר אורך, ו-1.20 מטר רוחב. מכסה הארון הוא בדמות המלך כשראש הסרקופג הוא דמוי אדם (אנתרופואיד), בעל זקן עם פנים מחייכיםמחייכות, בעיצוב בסגנון מצרי.{{הערה|שם=אריאל|עורך [[אלי שילר]], '''קרדום : דו ירחון לידיעת הארץ - לבנון''', [[הוצאת אריאל]], 1983, עמ' 183-182}}. הסרקופג היה ללא שלד בתוכו, שנשדד כבר לפני כן. באתר נאספו שן, חתיכת [[לסת]] ועצם אדם. בין הראש המגולף של הסרקופג והגוף, המזכיר בצורתו [[מומיה]] מצרית, גולפה מצד לצד, [[שרשרת (תכשיט)|שרשרת]] גדולה כשמשני צידהצידיה על הכתפיים, גולף ראש נץ קדוש, כמו שמופיע על גבי חלק מהמומיות המצריות.{{הערה|שם=גרן|[[ויקטור גרן]], '''תיאור גאוגרפי, היסטורי וארכאולוגי של ארץ ישראל''', כרך שביעי, הגליל (ב), 1987, הוצאת יד בן צבי, עמ 277}}. סגנון זה של סרקופגים היה נפוץ בנקרופוליס של רוב הערים הפניקיות בחוף של לבנון, בקפריסין, ובמושבות הפניקיות של הים התיכון במערב. הם היו יצירות באיכות גבוהה שיוצרו לאליטה החברתית, ככל הנראה על ידי אמנים יווניים. רק הכתובת זיהתה את הסרקופג כשייכת למלך אשמונעזר.{{הערה|[http://www.louvre.fr/en/oeuvre-notices/sarcophagus-eshmunazar-ii-king-sidon Sarcophagus of Eshmunazar II, king of Sidon] באתר הלובר}}
 
הסרקופג נרכש על ידי [[אונורה תאודוריק ד'אלבר דה לואין]] {{אנ|Honoré Théodoric d'Albert de Luynes}} שתרם אותו למוזיאון הלובר. בעקבות גילוי הסרקופג, רכש פרטייה את כל שטח מע'ארת אבלון והסביבהוסביבתה. השטח נחפר על ידי משלחת מדעית שנלוותה ב-1860 לחיל המשלוח הצרפתי, שנשלחה על ידי [[נפוליאון השלישי]] לסייע ל[[מארונים]] במלחמתם ב[[דרוזים]].{{הערה|שם=אריאל}}
 
== הכתובת ==
[[קובץ:Yafo-museum-4090.jpg|ממוזער|שמאל|העתק הכתובת במוזיאון יפו לעתיקות]]
על גבי מכסה הסרקופג מופיעות 22 שורות של כתובת הידועותהידועה בשם KAI-14. הכתובת נכתבה בשפה ה[[שפות כנעניות|כנענית]] פיניקית, כתובות ב[[אלפבית פיניקי]]. הכתובת מציינת את המלך שקבור בתוך הסרקופג, ומזהירה אנשים שלא להפריע את מנוחתו. בנוסף לכתובת הזאת, הופיעה כתובת קצרה יותר, בקצה החיצוני של התיבה סביב הראש, הכוללת שש שורות וחלק משורה שביעית, הכתובת מעתיקהחוזרת על חלק מהטקסט של 22 השורות, כתובת זאת רשומה באותיות יפות וסימטריות יותר. שתי הכתובות פוענחו על ידי דה לואין והכומר בארז'ס ומזרחנים נוספים.{{הערה|שם=גרן}}
 
השפה שבה משתמשת הכתובת היא ניב [[שפות כנעניות|כנעני]] המזכיר [[עברית מקראית]]. הכתובת מופיעה בצידו הקדמי של הסרקופג. בכתובת המקורית אין רווחים בין המילים. הכתובת מתוארכת לשנת 451 לפנה"ס שהיא שנת מותו של אשמונעזר. תחילת שלטונו הייתה בשנת 465 לפנה"ס, והוא מלך 14 שנים. על פי הכתובת העניק המלך הפרסי את דור ואת יפו למלך צידון, בתמורה לעזרה שהצי הצידוני העניק לו. [[אנסון רייני]] סבר שהעזרה המוזכרת בכתובת מתייחסת לסיוע שניתן להם בעקבות המרד ב[[מצרים העתיקה]] כנגד השלטון הפרסי שהתרחש בין השנים 454-456 לפנה"ס. החשיבות של הטרטוריה שנתנה לצידון היא בהיעדר עורף חקלאי לערים הפניקיות. הכתובת מדגישה זאת במשפט המופיע בשורה 19 {{ציטוטון|ארצות דגן האדירות אשר בשדה שרון}} {{הערה|גדעון פוקס, '''עיר רבת ימים : אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית''', הוצאת [[יד בן-צבי]], 2001, עמ' 16-15}} על פי כתובת זאת, יפו הייתה שייכת במאה ה-5 לפנה"ס לשטח המוגדר השרון.
 
בתחילת הכתובת נאמר {{ציטוטון|אני אשמונעזר, מלך צידון, יתום ובן אלמנה, מונח בזה הארון והקבר אשר עשיתי לי}} הכתובת מציינת בשורות 15-14, שהוא ואמו בנו את מקדש עשתורת ב"צידון אשר על הים" וכן בנו את [[מקדש אשמון]] {{אנ|Temple of Eshmun}}. ([[אשמון]] {{אנ|Eshmun}} היה האל של העיר צידון){{הערה|שם=אריאל}}
 
בהמשך הכתובת אומרתנכתב: {{ציטוטון|ועוד נתן לנו אדון המלכים, את דאר ואת יפו, ארצות הדגן האדירות אשר בשדה שרון, וגמל לי בכך על מעשי החשובים. הוספנו אותן על גבולות הארץ, למען יהיו לצידון לעולם}}{{הערה|שם=אריאל}} הכתובת מסתיימת בנוסחכוללת מעין קללה המתייחסת לאלה שיפריעו את מנוחת הקבר: {{ציטוטון|ויסגירום האלים הקדושים בידי מלך אדיר אשר ימשול בהם}}{{הערה|עורך: יהודה שיף, '''עולם התנ"ך - ישעיה''', דברי הימים הוצאה לאור בע"מ, 1996-1993, עמ' 100}}
 
מתוך הכתובת מקבלים את השושלת של בית המלוכה, שמתחילה בכתובת באשמונעזר הראשון, בתו אמועשתורת, שהייתה הכוהנת הגדולה לאלה [[עשתורת]]. בעלה המלך תבנת, ובנם המלך אשמונעזר השני.