כבול – הבדלי גרסאות

כבול נוצר כאשר חומר צמחי, לרוב באזורים ביצתיים, לא נרקב לחלוטין בשל תנאים [[חומצה|חומצתיים]]. הוא מורכב בעיקרו מכבולית ([[טחבי עלים|טחב עלים]] מסוג Sphagnum), אך גם מ[[עץ|עצים]], [[עשב|עשבים]]ים, [[גומא]] וצמחיית ביצה אחרת. הוא גם כולל סוגים רבים של שאריות אורגניות אחרות, ובהן [[פטריות]] ו[[חרקים]]. במהלך הריקבון שוקעים חומרים אלו ומהווים מצע קרקעי לצמיחה חדשה. הזמן הוא גורם מרכזי ביצירת הכבול, כי רק לאחר מאות ואלפי שנים נדחסות השכבות התחתונות דיין ליצירת כבול. היווצרותו ומידת פירוקו תלויים ישירות במרכיביו ובמידת רווית המים שלו. כבול שנוצר בתנאי רטיבות גבוהים יצטבר מהר יותר ויתפרק פחות ביחס למקומות יבשים יותר. עובדה זו מאפשרת ל[[קלימטולוגיה|קלימטולוגים]] להשתמש בכבול כמחוון לשינויי [[אקלים]]. הרכב הכבול יכול גם להעיד על אקולוגיות עתיקות, וזאת באמצעות בחינת ההרכבים והמינונים של מרכיביו האורגניים.

למרות שימושיו הרבים של הכבול לאדם, הוא גם עשוי ליצור מספר בעיות. כאשר הכבול יבש, הוא עלול להוות סכנה אם יתלקח, מאחר שכבול יכול לבעור גם מתחת האדמה, אם יחשף למקור [[חמצן]], כמעט ללא גבול (או לכל הפחות עד למיצוי החומר הדליק). מרבצי כבול גם מציבים מכשול קשה בפני סוללי [[כביש|כבישים]]ים ו[[מסילת רכבת|מסילות רכבת]].

בתקופות ה[[פרהיסטוריה|פרהיסטוריות]], הוענקו לביצות כבול משמעויות [[פולחן|פולחניות]] ב[[תקופת הברונזה]] וב[[תקופת הברזל]], כשאנשים החשיבום כמקום משכנם של [[אל|אלי]]י טבע או רוחות. גופות קורבנות של טקסי [[קורבן|הקרבה]] נמצאו במספר מקומות ב[[אנגליה]], [[גרמניה]] ו[[דנמרק]] כשהן שמורות היטב בשל חומציות המים (דוגמת [[האיש מטולון]]).