יאן הוס – הבדלי גרסאות

ב-1403 נחשף שוב המתח בין הגרמנים לצ'כים באוניברסיטת פראג. הנזיר ה[[דומיניקני]] יוהאן היבנר תבע מ[[ארכיבישוף]] העיר, סְבּינְקוֹ לֶפּוּס (זְבּינְייֵק זאייֶץ) דה הַזְמְבּורְקָה, לאסור דיון בארבעים וחמישה נושאים, או תזות, בהגותו של ויקליף. כמחציתן גונו כבר באנגליה ב-1382, והיבנר ביקש שגם היתר יוכרזו ככפירה. הוס אומנם נקט עמדה מתונה יותר מהוויקליפים המובהקים, שהגנו עליהן בשלמותן, וטען בעיקר שהוצאו מהקשרן. הוא התעמת עם היבנר בדיון פומבי ב-1404 והאשים אותו בסילוף הדברים ובהתקפה לא-מוצדקת על תאולוג שמעולם לא הוכרז רשמית ככופר. הדיון נמשך עוד שנים, והוכרע בלחץ האפיפיור ברומא [[גרגוריוס השנים עשר]]. ב-1407 זומנו לוותיקן זנוימה ויאן פאלץ', שני תומכיו המובהקים של ההוגה האנגלי, ואולצו לחזור בהם. כאשר שבו לפראג, הפכו למבקריו החריפים, והשינוי אפשר לארכיבישוף להיעתר להיבנר ב-1408. המחנה הוויקליפי הסכים להצהיר, בניסוח חמקני, שלא יגונן על התזות "בפרשנותן הכפרנית והמוטעה." הזמבורקה, שנטה קודם בעד הרפורמטורים, חשש מהתנופה שצברו מתנגדיהם בוותיקן והחל לנטות נגדם. ב-1408 כתב לו הוס שעליו להמשיך בקו נגד השחיתות וצבירת העושר, ולהפנות עורף ליועציו.

בינתיים, תמך המלך וצלאב בנסיון של קבוצת חשמנים לגשר על [[הקרע המערבי|הקרע באפיפיורות]] בין [[גרגוריוס השנים עשר]] ו[[האנטי-אפיפיור בנדיקטוס השלושה עשר]]. המלומדים הגרמנים, שרובם ציפו להמשיך בקריירה שלהם בארצות מולדתם שהיו נאמנות לגרגוריוס, תמכו באחרון. בתגובה, הוציא המלך ב-18 בינואר 1409 צו ב[[קוטנה הורה]] צו שחיסל את זכויות היתר של הגרמנים באוניברסיטת פראג והעניק רוב קולות לבוהמים, שנותרו נייטרליים ברובם, בענייניה. בין רוב הסטודנטים ואנשי הסגל (לפי הערכות שונות, עד 80%) עזבו את המוסד, שמעמדו האקדמי נפגע מאוד. הדבר חיזק את מעמד הוויקיליפיטים, שנותרו רוב. ב-17 באוקטובר אותה שנה נבחר הוס לרקטור; הקולות שניתנו לו הגיעו גם ממחנה מתנגדי הרפורמה, לאחר שבנאומו הדגיש את הצורך בעליונות דוברי הצ'כית בארצם, עוד עניין שצידד בו. בינתיים, הוסיף לקרוא בדרשותיו הפופולריות לתיקונים בכנסייה ולתיקון השחיתות. הדבר קומם עליו את בעלי העניין בסדר הקיים יותר ויותר, והארכיבישוף החל לגלות עוינות כלפיו.

הוס ומרבית הבוהמים מיהרו להצהיר אמונים לאפיפיור השלישי החדש שנבחר ב-1409, אלכסנדר החמישי. הזמבורקה נותר נאמן לגרגוריוס במשך כמה חודשים של היסוסים, אך לבסוף הכפיף עצמו לאלכסנדר בספטמבר. הארכיבישוף ספג מספר השפלות בנדון בשל תמיכת וצלאב באויבי גרגוריוס, בתקופה שבה הוס והרפורמטורים צידדו במלך ללא עוררין. הדבר חיזק את המתח בינו לבינם. הוא פנה לאלכסנדר בבקשה לדכא את הוויקליפים. ב-[[20 בדצמבר]] [[1409]] הוציא האפיפיור החדש [[בולה אפיפיורית|בולה]] שהסמיכה את הארכיבישוף לפעול נגד הווייקליפים, וכללה החרמהשהחרימה של כל כתבי וייקליףויקליף, גינויגינתה את תורתו ואיסורואסרה על הטפתה החופשית. לאחר פרסום הבולה פנה הוס לאפיפיור, אך לשווא. ב-[[9 במרץ]] [[1410]] נשרפו 200 מספריו ומכתבי היד יקרי הערך של וייקליףויקליף, והוס וחסידיו הוחרמו. מהלך זה חולל מהומה גדולה בבוהמיה, שהגיעה במקומות מסוימים לכדי התפרעויות המוניות.