מגנה כרטה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פתיח: הגהה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Magna_Carta_(British_Library_Cotton_MS_Augustus_II.106).jpg|שמאל|ממוזער|250px|גרסה משנת 1225 של המגנה כרטה]]
'''מגנה כרטה ליברטטום''' ([[לטינית]]: Magna Carta Libertatum; מילולית: כתב הזכויות הגדול של החירויות) היא [[כתב זכויות|כתב הזכויות]] שהעניק בעל כורחו [[ג'ון, מלך אנגליה]], ל[[ברון|ברוניו]] ב-[[15 ביוני]] [[1215]], בעקבות איומם לצאת ב[[מרד]] גלוי נגדו אם לא יגדיל את [[זכות|זכויותיהם]] וסמכויותיהם. מסמך זה הגביל את סמכויות הכתר ונחשב לראשית [[משפט חוקתי|המשפט החוקתי]] [[אנגליהצרפת|האנגליהצרפתי]]. מרגע שמלך חותם על [[חוזה]] מול [[נתינות|נתיניו]] הם הופכים מנתינים ל[[אזרחות|אזרחים]]. אי מימוש תנאי החוזה יגרום לאבדן זכויות המלך, כפי שהדבר נכון לגבי זכויות הברונים והלורדים. כלומר – מלך על-תנאי: אם לא ימלא את חובותיו, יאבד את המלוכה.
 
כתב הזכויות הוענק בראנימד (Runnymede) שעל יד [[טירת וינדזור]], בפיקוחו של [[הארכיבישוף מקנטרברי|הארכיבישוף של קנטרברי]], שהבטיח את ההגנה על זכויות הכנסייה. המלך לא כיבד את התחייבויותיו, והאפיפיור [[אינוקנטיוס השלישי]] ביקש להוביל למלחמת אזרחים. בנו של המלך ג'ון, [[הנרי השלישי]], שב ואישר את כתב הזכויות ב-[[1216]], אך בפועל השתמש בו באופן חלקי שרוקן את רוב הנושאים מתוכנם, לאחר מאבקים שב ואישר חלקים נוספים ב-[[1217]] כחלק מהסכם שלום כולל. מאבקים נוספים הביאו לאישור מחודש ב-[[1225]]. הכנסת כתב הזכויות כחלק מהמשפט האנגלי נעשתה רק על ידי בנו של הנרי, [[אדוארד הראשון, מלך אנגליה|אדוארד הראשון]] ב-[[1297]].