עטלפים אוכלי חרקים – הבדלי גרסאות

החוש החשוב ביותר של בעטלפים הוא חוש ההתמצאות המתבסס על הפקת [[קול|גלי קול]] ב[[תדר]]ים על-קוליים. כושרם לעבד את המידע המצוי בגלים המוחזרים מהעצמים בסביבה (כמו משך ההחזרה, צורת ה[[גל]] המוחזר והפרשי מופע) מאפשר להם להתחמק ממכשולים במסלול מעופם, לגלות, ואף להתביית, על טרף המצוי בשדה הקלט שלהם, כולל מרחקו מהם ושינויים במיקומו עקב תנועה או ניסיון הימלטות. יכולת [[איכון באמצעות הד]] (echolocation) שלהם מפותחת במידה מספקת כדי להקנות להם "תמונה מרחבית" ב[[רזולוציה|כושר הפרדה]] גבוה מאוד. בנוסף לחלק ממיני העטלפים יש קרומי עור על [[אף|אפם]] ו[[אוזן|אוזניהם]], שמשפרים את יכולת השמעת הקולות וקליטת ההד. עם זאת ראייתם ירודה בהרבה מראיית [[עטלפי הפירות]] מאחר שהם פעילים בעיקר בלילה וישנים בימים. חוש הריח והטעם שלהם ירוד אף הוא. טמנמנממנ