האזנת סתר – הבדלי גרסאות

פרשיות האזנת סתר העסיקו את הכנסת כבר משנות ה-50. בינואר 1953 התגלה [[מכשיר ציתות|מכשיר האזנה]] במשרד של ח"כ [[מאיר יערי]]{{הערה|{{חרות||מכשיר האזנה סודי אלחוטי הותקן בחדרו של מאיר יערי|1953/01/30|00814}}}}{{הערה|ליטל לוין, "[http://www.haaretz.co.il/opinions/today-before/1.1573202 23.11.1962 / פולמוס בנושא חוק האזנת סתר]", "הארץ", 23.11.2011}}, אחר כך הועלו תלונות על האזנות מצד שרי הציוניים הכלליים מכאן, וחברי סיעת מק"י מכאן, ב-1959 מצא ח"כ טופיק[[תופיק טובי]] מיקרופון בגג ביתו ושנתיים אחר כך במקלט הרדיו{{הערה|1=גם טופיקתופיק טובי וגם הציוניים הכלליים האשימו בניסיון האזנת הסתר את השב"כ}}, ב-1960 גינה בית המשפט שימוש במכשירי ציתות במשפט הרצח של אביגיל סלומון.{{הערה|1="[http://www.jpress.org.il/Default/client.asp?Skin=TAUHe&Enter=True&Ref=REFWLzE5NjAvMTEvMTQjQXIwMDYwMA%3D%3D&Mode=Gif&Locale=hebrew-skin-custom מיקרופונים הוסתרו בדירות המעורבים במשפט הרצח של אביגיל סלומון]", "דבר", 14.11.1960}} בעקבות אירועים אלה ואחרים הועלו ב-1961 שתי הצעות חוק פרטיות בנושא{{הערה|1=ח"כ צ. צימרמן מהמפלגה הליברלית דרש איסור מוחלט על האזנת סתר בתחום היחיד. ההצעה השנייה הייתה של ח. לנדאו מ"חירות"}}. ההצעות הועברו לוועדת חוקה חוק ומשפט, אך נגנזו בגלל פיזור הכנסת הרביעית.