פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 4 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
לדבריו, את הכישרון לשפות ירש מאמו. כבר מגיל צעיר התעניין פולוצקי בשפות, ועוד בנעוריו [[פוליגלוט|למד]] [[רוסית]], [[לטינית]], [[צרפתית]] ו[[אנגלית]]. לימים סיפר כי אחת החוויות המעצבות שהובילו אותו ללימודי [[מצרית]] הייתה עיון בספר על [[רומא]] ו[[העת העתיקה|ימי קדם]]; בספר הופיע [[תבליט]] של [[קלאופטרה]] ולצדו שמה כתוב ב[[הירוגליפים]]. פולוצקי הוקסם מצורתם ופנה ל[[המוזיאון המצרי (ברלין)|מוזיאון המצרי בברלין]], שם רכש את הספר "ה[[הירוגליפים]]" מאת [[אדולף ארמן]], וזכה להיכרות ראשונה עם קיצור ה[[דקדוק]] המצרי. כשסיים את לימודיו התיכוניים כבר היו לו ידיעות במצרית קלאסית, במצרית רעמססית, ב[[קופטית]] וב[[סורית]].
 
ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]] הועסק על ידי [[האקדמיה למדעים]] בברלין כמפענח ספרי [[פפירוס]] [[מניכאיזם|מניכאיים]] בשפה הקופטית. בתקופה זו גם כתב את הערך "[[מניכאיזם]]" שפורסם ב[[אנציקלופדיה לעולם הקלאסי]] (הידועה גם בשם "פאולי-ויסובה", Pauly–Wissowa). למד ב[[אוניברסיטת ברלין]], שם היה תלמידו של [[קורט זתה]], וכעבור שנה עבר ל[[אוניברסיטת גטינגן]], שם קיבל תואר [[דוקטור]] בשנת [[1926]]. באוניברסיטת גטינגן עסק במחקר והשתתף ב"מפעל [[תרגום השבעים]]", אז טיפל בחומר יווני, קופטי, סורי וערבי. בעקבות [[עליית הנאצים לשלטון]] [[העלייה החמישית|עלה לארץ ישראל]] והצטרף לאוניברסיטה העברית בשנת [[1934]], שם הקים את החוג לבלשנות ולימים כיהן כ[[דקאן]] הפקולטה למדעי הרוח.
 
ב[[ירושלים]] חזר לעסוק בשפה המצרית, והתחיל לעסוק גם בשפות השמיות החיות, ובעיקר באקסצנטריות שבהן – הן מבחינתן ריחוקן הגאוגרפי מהמרכז והן מבחינת המבנה הדקדוקי שלהן. בירושלים גם התחיל ללמוד [[געז|חבשית עתיקה]] מפי [[נזיר (נצרות)|נזיר]] [[חבש]]י, אשר עודד אותו ללמוד גם [[אמהרית]].
77,636

עריכות