עקרון החוקיות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
סש (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
סש (שיחה | תרומות)
היסטוריה
שורה 6:
'''עקרון חוקיות המנהל''' הוא עקרון מן [[משפט מנהלי|המשפט המינהלי]] ו[[משפט ציבורי|המשפט הציבורי]]. משמעותו היא שהרשות מוסמכת לפעול רק מכוח הסמכה מפורשת ב[[חוק]] או מכוחו, וכל מה שאינו מותר לה על פי הדין - אסור לה. פעולה של הרשות השלטונית ללא הסמכה מפורשת בחוק היא חריגה מסמכות: קרי פעולה לא חוקית.
 
לגבי הפרט בחברה חל עיקרון זה באופן הפוך - עקרון החוקיות הוא בסיסי ב[[דיני עונשין]] קובע כי לאדם נתונה החירות לעשות כל דבר שלא נאסר במפורש ב[[חוק]].
 
עקרון החוקיות נועד להגן על [[זכויות אדם]] ולשמר את עקרון [[שלטון החוק]] ו[[חירויות הפרט]], ולהגביל את כוחו של השלטון ו[[המינהל הציבורי]].
שורה 32:
א.     הרשות המנהלית יכולה לפעול מכוח הסמכה שניתנה לה בחקיקה ראשית, ולחלופין, מכוח הסמכה שניתנה לה בחקיקת משנה המבוססת על חקיקה ראשית מפורשת (8012/13 גורן, 0213/11 האגודה לזכויות האזרח).
 
ב. ככל שפעולת הרשות פוגעת בזכות מוגנת חזקה יותר, כך תידרש הרשות להראות כי ההסמכה שניתנה לה לפעולה זו היא מובהקת יותר. לפיכך, כאשר הרשות פוגעת בזכויות יסוד חוקתיות, דורש בית המשפט רף גבוה של הסמכה חוקית - הסמכה ברורה ומפורשת - ואינו מסתפק בהרשאה כללית או גורפת גרידא )(122/37 קטלן, בייניש ב-01111/11 המפקד הלאומי().
 
ג. סמכות שיורית )פררוגטיבית(.- סעיף 11 לחוק-יסוד: הממשלה קובע כי "הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין על רשות אחרת", ומקנה לממשלה סמכות לפעול שלא על-פי חקיקה מקום בו קיים 'חלל מנהלי' )(2011/72 הועד הציבורי נגד עינויים().
 
=== חריגים לעקרון חוקיות המנהל{{הערה|שם}}: ===
שורה 41:
בנסיבות מסוימות, עשוי בית המשפט לקבוע כי הרשות המנהלית פעלה מתוקף סמכותה גם בלא הסמכה שבחוק, כל עוד פעילות זו מהווה חלק מהפעלת שיקול דעת לגיטימי הנדרש לצורך מילוי תפקידה. חריג זה נכון במיוחד במקרים בהם:
 
1. פעולת הרשות מגנה על זכויות אדם או על תקנת הציבור )(202/87 אלון, 2201/13 פלונית().
 
2. ניתן להקיש מהסמכתה של הרשות לעסוק בסוגיה אחת לגבי סמכותה לעסוק בסוגיה דומה )(בית המשפט מתייחס אל העדר ההסמכה כאל לאקונה ולא כאל הסדר שלילי, ועל כן קובע כי היא מוסמכת לפעול בסוגיה דומה 101/11 חרות().
 
3. פעולת הרשות עולה בקנה אחד עם מציאות חיים משתנה ומתפתחת )החקיקה איטית מכדי להדביק את קצב המציאות המשתנה, לדוגמה: בהקשרים טכנולוגיים או מחקריים, (2183/72 זברו(. משפט מנהלי ספר קורס ההע רו ת ש לי 9)
 
==== ב. הסמכה חוקית גורפת או רחבה: ====
ככלל, חקיקה המסמיכה את הרשות המנהלית לבצע פעולות באופן גורף או רחב יתר על המידה, מבלי לפרט לגבי התכנים וההליכים שעל פיהם עליה לפעול, עומדת בניגוד לעקרון חוקיות המנהל )(1113/73 רובינשטיין(). לדוגמה: סמכויות שעת חירום אשר מעוגנות בחקיקה ראשית מאפשרות לרשות המנהלית להפעיל שיקול דעת רחב כדי להכריע בסוגיות שונות, מבלי להציב בפניה גבולות מוגדרים המבטיחים כי לא תנצל את כוחה לרעה. עקרון שלטון החוק מתקיים מן הפן הפורמלי שהרי קיימת הרשאה חוקית אולם אינו מתקיים מן הפן המהותי שהרי אין ערובה לשמירה על זכויות ואינטרסים.
 
עם זאת, בית המשפט מאפשר לרשות המנהלית לפעול מכוח הסמכה חוקית גורפת או רחבה בנסיבות מסוימות, למשל, כאשר הסוגיה הנדונה היא בעלת אופי פוליטי מובהק והוא אינו מעוניין להתערב בה )122/11 עמותת שיח חדש(. כמו כן, קיימות נסיבות שבהן בית המשפט מאפשר הסמכה חוקית גורפת או רחבה אך מפרש אותה בצמצום כדי להבטיח את עקרון חוקיות המנהל. לדוגמה: בית המשפט יתחום את היקף הסמכות הגורפת שניתנה לרשות בחקיקה ראשית, כאשר הסוגיה הנדונה זכתה להסדרה בחקיקה פרטנית )1101/72 קונטקט( או כאשר מדובר בסוגיה מהותית שנדרש להסדירה במסגרת הסדר ראשוני )חקיקה ראשית( )1113/73 רובינשטיין(.
שורה 79:
ד. הכלל השולל תחולה רטרואקטיבית של האיסור הפלילי. כוללת שלושה כללים (שניתן לראותם גם 4 הגישה הראויה לפרשנות המשפט הפלילי כשלושה שלבים, בסדר שלהלן):
 
א1. יש לפרש את האיסור על-פי המשמעות הטבעית והרגילה של מילותיו.
 
ב2. אם קיימים שני פירושים סבירים לאיסור הפלילי, יש להעדיף את זה המצמצם את האיסור (ובהתאמה – מרחיב את חירות האדם).
 
ג3. ניתן וצריך להשתמש במטרת החקיקה, אך רק בכיוון אחד: צמצום האיסור אף מעבר למילותיו.
 
== היסטוריה{{הערה|לקוח מתוך- גבריאל הלוי- עקרון החוקיות וחוקתיות בדיני העונשין בישראל- קרית המשפט ח' (התשס"ט)}} ==
[[קטגוריה:חוק ומשפט]]
ניצנים של נוסחיו הקדומים ושל תפישותיו הבסיסיות מצויים כבר בדיני העונשין במזרח הקדום. המשפטים הפליליים המתועדים במסופוטמיה (שומריים, אשוריים ובבליים כאחד) הין מוגבלים מלכתחילה לחקיקה קיימת ומפורסמת בלבד ולא ניתן היה להטיל אחריות פלילית על אדם, אם אחריות זו חרגה מן המסגרת החקוקה.
 
המשפט העברי אף הוא קיבל את התפישה הכללית ששרתה במזרח הקדום והביאה למסגרת יישומית של הצבת תנאי מקדמי להטלת אחריות פלילית בדמות אזהרה מוקדמת לפי חוק- "אין עונשין אלא אם מזהירים".
 
במשפט הרומי, בתקופת האימפריה, הקיסר לא רשאי היה להכריז על התנהגות כבלתי חוקית, אלא ביצירת חוק חרות, הצופה פני עתיד. המשפט הרומי לא ההתייחס לעקרון החוקיות בדיני העונשין במונחים חוקתיים, אלא במונחים השאובים מן הדין הפלילי, משל היה אחד מני עקרונות דיני העונשין לצד עקרון ההתנהגות, עקרון האשם ואחרים ההתייחסות לעקרון החוקיות בדיני העונשין כחלק מן העקרונות החוקתיים של שיטת המשפט החלה רק בימי הביניים המאוחרים.
 
למעשה, מקורו של עקרון החוקיות במובנו המודרני נעוץ בתובנות עידן הנאורות של המאה השמונה-עשרה באירופה ובלחצם של מעמדות הביניים הכלכליים על השלטונות ליצירת מסגרת משפטית הולמת להגנה על אינטרסיהם הכלכליים החדשים בעקבות המהפכה התעשייתית הראשונה. עוד במסגרת המשטר הישן והאבסולוטי יצרה המהפכה התעשייתית הראשונה מעמד ביניים כלכלי חדש, אשר ניזון מן הייצור התעשייתי והתבסס בערים. למעמד זה התעוררו צרכים חברתיים חדשים, אשר לא היו דרושים לאצולה או למשקי הבית הכפריים, אשר התבססו על המקרקעין . במקביל, הענישה הדרקונית שהיתה קיימת בעבירות הרכוש שהיו מצויות בתקופה זו, הובילה להתחמקויות של בתי המשפט מלהרשיע את חסרי-הכל בדרך של פרשנות משפטית מרחיקת-לכת, ובכך נמנעה גזירת אותה ענישה דרקונית על נאשמים אלה. התוצאה היתה היוותרותם של בני מעמד הביניים חשופים לפשיעה נגד רכושם ללא מערכת אפקטיבית להגנה לחצם כלפי השלטונות היה מופנה כלפי צירת עבירות פליליות חדשות, אשר הענישה בהן תהא מידתית (פרופורציונלית), ואשר נוסחן ההוגן יוביל להרתעה חברתית כמו גם אכיפתן בבתי המשפט.
 
----
 
[1] .OLIVIA F. ROBINSON, THE CRIMINAL LAW OF ANCIENT ROME 15–17 (1995)
 
== הערות שוליים ==
[[קטגוריה:חוק ומשפט]]
[[קטגוריה:משפט מנהלי]]
[[קטגוריה:מונחים משפטיים]]