עגיל – הבדלי גרסאות

רובם המוחלט של העגילים מושחל אל חור הנעשה בתנוך האוזן. החירור עצמו עלול [[כאב|להכאיב]] במידה זו או אחרת, [[דם|לדמם]] למשך זמן מה ולדרוש תקופת החלמה קצרה, אשר לאחריה אין ענידת העגיל כרוכה בכאב כלשהו. במקרים נדירים מתפתחים זיהומים ו[[דלקת|דלקות]], אשר מקורם עשוי להיות חיידקי, או רגישות למתכת [[ניקל]] הנמצאת לעתים קרובות ב[[סגסוגת|סגסוגות]] המשמשות ליצירת תכשיטים, בייחוד עגילים זולים, אך לעתים גם ב[[זהב]] לבן.

 

 

בתרבות המערבית המודרנית נחשבו העגילים עד לא מזמן לנחלתן הבלעדית של [[אישה|נשים]]. החל מ[[שנות ה-60]] התרבה בהדרגה מספרם של ה[[גברים]] עונדי העגילים, אם כי מספרם עדיין נמוך בהרבה מזה של הנשים שעונדות עגילים. בניגוד לנשים, גברים עונדי עגילים מעדיפים כמעט תמיד את ענידתו של עגיל באחת האוזניים בלבד, וכן את ענידתם של עגילים פשוטים (שאינם תלויים) או של עגילי [[חישוק]]. [[שאול טשרניחובסקי]], שבילדותו תלו הוריו עגיל על אוזנו, סגולה לאריכות ימים, סיפר: "ראיתי אך גברים מעטים בין הגויים, ובין היהודים עוד פחות מזה, יוצאים בעגיל. הגבר לא קיבל מעולם עגיל בשתי אוזניו"{{הערה|[[שאול טשרניחובסקי]], "מעין אבטוביוגרפיה", בתוך: בעז ערפלי (עורך), '''שאול טשרניחובסקי : מחקרים ותעודות''', [[מוסד ביאליק]], 1994, עמ' 47.}} מבחינה חברתית עגיל בצד ימין מזוהה עם הקהילה הגאה.