פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוסף בית אחד ,  לפני 3 שנים
מ
בוט החלפות: ה-\1, \1אווירי\2
בראשיתה של [[מלחמת העולם הראשונה]], מרבית תותחי הנ"מ הקיימים היו למעשה הסבות של תותחי [[ארטילריה]] בינוניים שעברו התאמות ושינויים שאפשרו להם לפגוע במטוסי קרב. עם זאת, יעילותם של תותחים אלו לא הייתה מספקת, והגרמנים היו מהראשונים אשר פנו לפיתוח תותח נ"מ ייעודי בעל [[קליבר]] גדול מתותחי הארטילריה הנפוצים בתקופה (75 ו-76 מ"מ), בעל רום אפקטיבי גדול יותר ו[[מהירות לוע]] גבוהה יותר. ב-1917 פותח בידי החברות [[קרופ]] וארהרדט{{הערה|ארהרדט הפכה מאוחר יותר לחברת ריינמטל}} תותח בקוטר 88 מ"מ שתוכנן במיוחד להגנת נ"מ, ונחשב "לאבי" משפחת תותחי ה-88 מ"מ הגרמניים שהתפרסמה ב[[מלחמת העולם השנייה]]{{הערה|Werner Müller. '''The 88mm Flak in the First and Second World Wars''', Schiffer Publishing 1998. p.3}}.
 
תותח ה-88 של קרופ וארדהרדט שיגר פגזים במשקל 9.6 [[קילוגרם]] במהירות לוע בת 785 מטרים לשנייה, והוכח כנשק יעיל דיו כנגד המטוסים האיטיים שטסו יחסית בגובה לא רב באותן שנים של מלחמת העולם הראשונה. כ-160 יחידות ממנו הושלמו עד סיומה של המלחמה, ואלה שימשו בעיקר להגן על מרכזי התעשייה בחבל הריין והרור שהיוו מטרה לפשיטות אויריותאוויריות של [[מדינות ההסכמה]]{{הערה|Norris, John. '''88mm Flak 18/36/37/41 & PaK 43 1936-1945, Osprey New Vanguard, 2002. p.4}}.
 
עם סיומה של המלחמה, הוטלו על גרמניה מגבלות מחמירות בעקבות [[הסכם ורסאי]], שאסרו בין היתר על פיתוח ובניית נשק ארטילרי נגד מטוסים. בעוד וחברות גרמניות רבות שהתמחו בייצור כלי נשק פשטו רגל, פנה תאגיד הפלדה קרופ לשיתוף פעולה עם יצרני נשק שונים באירופה, במטרה לעקוף את הפיקוח על הנשק. צוות מחטיבת הארטילריה של קרופ נשלח לחברה ה[[שוודיה|שוודית]] [[בופורס]], והם החלו לעבוד על פיתוח תותח נ"מ. המהנדסים של קרופ עבדו תחילה על תותח נ"מ בקוטר 75 מ"מ, אולם הצבא הגרמני דרש תותח כבד יותר, וב-1928 החלו בקרופ בתכנון תותח חדש בקוטר 88 מ"מ{{הערה|Jentz, Thomas L. '''Dreaded Threat: The 8.8 cm Flak 18/36/37 in the Anti-Tank Role, Panzer Tracts, 2001. p.2}}.
 
השימוש בתותח בתפקיד כנשק נגד טנקים הפך לנפוץ יותר בחזית המדבר המערבי בצפון אפריקה וכן בחזית המזרחית ברוסיה. לתותח הייתה יכולת לחדור שריון בעובי של 150 מ"מ מטווח של 2000 מטר ואף מעבר לכך.
יכולת זו הפכה אותו לנשק מאיים ביותר לעומת היכולת המוגבלת של הטנקים הבריטים במדבר המערבי והרוסים בחזית המזרחית. במאי 1940 בקרב (Arres) פיתה רומל את גייסות הטנקים הבריטים לנוע בעקבות טנקים גרמניים נסוגים. הבריטים נכנסו לשטח הריגה שהיה מטווח עם תותחי ה-88 בו בזמן שהתותחים הבריטים בני ה- [[תותח 2 ליטראות |2 ליטראות]] וה-[[תותח 6 ליטראות| 6 ליטראות]] היו בעלי טווח קצר יותר. בסופו של דבר למדו הבריטים לערוך התקפות קרקעיות רק עם חיפוי ארטילרי.
 
שימוש נרחב ביותר נעשה בחזית המזרחית הרוסית. הופעת הטנקים הרוסים מסוג [[T-34]] ו-KV בתחילת הפלישה הגרמנית לברית המועצות, זעזעה את צוותי הטנקים הגרמניים שהיו מצוידים בתותחים בקוטר 37 מ"מ וכן 50 מ"מ, שיכלו לחדור את שריון הטנקים הרוסיים הללו רק מטווח קצר ביותר. באותה עת, ה-88 היה אחד הנשקים הבודדים שיכלו לחדור אותם ממרחק.