הפצצה טקטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1אווירי\2
שורה 28:
* '''[[אמנעה אווירית]]''' (באנגלית: '''Air Interdiction''') - תקיפת מטרה שהיא לא בחזית, אך חשיבותה טקטית ומיידית. כגון תקיפת טורים של שריון, או רכבות הנושאות חיילים או אספקה לחזית וכדומה.
* '''[[דיכוי הגנה אווירית]]''' (באנגלית: '''Suppression of Enemy Air Defenses''' בראשי תיבות '''SEAD''') - משימת תקיפה של עמדות [[נ"מ]] ו[[מכ"ם]] כדי לדכא את יכולתם לאיים על הכוחות האווירים. משימות אלו מבוצעות בדרך כלל בעזרת חימוש מיוחד המתביית על [[קרינת מכ"ם]] כגון ה-[[AGM-88]]. בחיל האוויר האמריקאי מטוסים יותר ישנים אשר הותאמו למשימות אלו נקראו "Wild Weasel" אלה היו: F-100F, [[F-105 ת'נדרצ'יף|F-105F]], F-105G ו-EF-4C. כיום משימות SEAD מבוצעות בעיקר על ידי מטוסי [[F-16]] מבלוק 50 ו-52.
* '''[[בקר אוויר קדמי]]''' (באנגלית: '''Forward Air Controller''' בראשי תיבות '''FAC''') - תפקיד ה-FAC הוא לרכז את תמונת המצב בשדה הקרב, כלומר יחידות ומיקומן, היכן נמצא האויב והיכן יש צורך בתקיפה. תפקיד זה הופיע לראשונה במלחמת העולם השנייה, כאשר מטוסים במשימת תקיפה וסיוע קרוב לא הצליחו לזהות מטרות, או התבלבלו ופגעו בכוחות ידידותיים. טייסים החלו לטוס באזור הקרב במטוסים קלים, ולסמן מטרות בעזרת רקטות עשן. התפקיד כיום יכול להיות מבוצע גם על ידי מטוסי קרב, יכולתם לא רק להגן על עצמם אלא גם לסמן מטרות למטוסים אחרים בעזרת לייזר מאפשרת להם שליטה חסרת תקדים באזור הקרב. המונח גם חל על קציני קישור אשר נמצאים עם הכוחות, קציני הקישור ויחידות הקישור הופיעו גם הן במלחמת העולם השנייה, כאשר הקצינים עצמם לעתים לקחו טנק מאובזר במכשירי קשר כדי לנוע עם הכוחות ולספק להם סיוע אויריאווירי. ב[[חיל האוויר הישראלי]] ישנה יחידת שיתוף פעולה שמטרתה להתחקות אחר הכוחות הקרקעיים ולתקשר ביניהם לכוחות האווירים לגשר על מגבלת השפה השונה בין התחום הקרקעי והאווירי.
*'''[[הפצצת צלילה]]''' (באנגלית:'''Dive Bombing''') - עקב הדיוק הנמוך ביעפי הפצצה שטוחים (בטיסה ישרה ואופקית) הקשו על מטוסי הקרב הקלים של תקופת מלחמת העולם הראשונה, ההגבלה העיקרית הייתה מהירות אוויר המוגבלת שהשלדה והחומרים העדינים (עץ ובד) יכלו לשאת, אפילו בצלילה קלה הייתה סכנה שהכנפיים ישברו, אפילו אם הכנפיים יחזיקו מעמד במהירות, היציאה מהצלילה העומס על הכנף ([[כוח ג'י]]) ישבור אותן. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר התחילו לייצר מטוסים מפלדה וברזל, פותחה הפצצת הצלילה שהפכה לשיטה הראשונה שאיפשרה פגיעה מדויקת במטרה בודדת. מטוסים כגון ה[[יונקרס Ju 87|שטוקה]] וה-[[SBD דונטלס]] תוכננו במיוחד להפצצת צלילה, המבנה חוזק כדי לשאת בכוחות ג'י גבוהים, ו[[מעצור צלילה|מעצורי צלילה]] שתפקידם היה להקטין את התאוצה בצלילה שאפשרו לבצע הפצצה בצורה בטוחה ומדויקת יחסית. לקראת [[מלחמת ששת הימים]] הוטל על צוות טייסים ובכללם [[רון חולדאי]] לפתח שיטה להתקפת עמדות נ"מ עם מטוסי [[סופר-מיסטר]]. לבסוף השיטה שפותחה הייתה הפצצת צלילה. הצלילה החלה ב-5,000 רגל (1,524 מטר) והיציאה החלה בסביבות 2,000 רגל (600 מטר) כאשר גובה היציאה נקבע תוך התחשבות בהתעלפות הטייס בשל כוחות הג'י הגבוהים ביציאה מצלילה.