פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: פופולרי
==רקע==
[[קובץ:Sulla Glyptothek Munich 309.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[לוקיוס קורנליוס סולה]], המצביא הראשון שעלה עם צבא על רומא עצמה וריסק בכך את הסמכות המוסרית של המוסדות הפוליטיים הרומיים]]
הפוליטיקה ב[[רפובליקה הרומית המאוחרת]]{{הערה|תקופת הרפובליקה המאוחרת מתוארכת ל-133 - 44 או 27 לפנה"ס}} התאפיינה בקיטוב רב בין שתי סיעות: ה[[פופולאריםפופולרים]] שביקשו להעניק כוח רב יותר לאסיפות הדמוקרטיות וה[[אופטימאטים]] שביקשו לרכז את הכוח בידיו של ה[[הסנאט הרומי|סנאט]]. לא אחת גלש המאבק הפוליטי לתגרות רחוב ואפילו למלחמות אזרחים עקובות מדם. הפוליטיקה הרומית סבלה גם מרמת שחיתות גבוהה ביותר. השחיתות באה לידי ביטוי בשני אופנים: הן כתשלום פיזי לבוחרים פוטנציאליים והן בהענקת הטבות כלליות לפשוטי העם בדמות הענקת מזון במחיר מוזל או אפילו בחינם וסיפוק שעשועים בדמות משחקים [[גלדיאטור]]יים.
 
יתרה מכך, [[הצבא הרומי]] עבר רפורמה מקיפה בעת כהונתו של [[גאיוס מאריוס]] בתפקיד הקונסול ([[107 לפנה"ס]]). לפני הרפורמה, החיילים גיוסו מקרב אזרחים בעלי רכוש, ואחריה כל אחד יכול היה להתגייס לצבא ואף לקבל שכר עבור שירותו. השכר ב[[הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה המאוחרת|צבא הרומי בתקופת הרפובליקה המאוחרת]] לא היה גבוה במיוחד והיה דומה לשכרו של פועל לא מקצועי. עיקר הממון שצברו החיילים הגיע לא משכר שקיבלו על שירותם, אלא משני מקורות אחרים: ביזה וקבלת קרקעות בתום השירות. את הקרקעות היו מקבלים בעזרת מצביאם שהיה דואג להם לאחר תום תקופת השירות.
 
[[לוקיוס קורנליוס סולה]] היה המצביא הראשון שעלה על רומא בראש חייליו ופתח במלחמת אזרחים עקובה מדם. התנהלותו הכוחנית, תוך רמיסת כל חוקי המשחק הפוליטי ברומא נתנו דוגמה לכל הבאים אחריו. סולה היה אמנם מראשי הסיעה האופטימטית, וביצע רפורמות חשובות בממשל הרומי שתפקידן היה חיזוק הסנאט על חשבון הגורמים האחרים בממשל הרומי ובמיוחד החלשת הכוח של [[טריבון הפלבס|טריבוני הפלבס]]. סולה לא רק העביר רפורמות בממשל, אלא גם טבח בפופולאריםבפופולרים רבים ואחרים ששרדו ירדו מנכסיהם. הרפורמות של סולה רוקנו מתוכנן בשנת 70 לפנה"ס, בזמן הקונסולט המשותף של פומפיוס וקראסוס.
 
הסנאט הורכב בתקופה זו בעיקר מהאופטימטים השמרנים{{הערה|Tatum p 191}} (היות שמרבית הפופולאריםהפופולרים חוסלו בתקופתו של סולה) ניסה בכל מאודו לשמור על כוחו וחשש יותר מכל מעלייתו של מצביא חדש שיעלה בראש צבאו על רומא ויאחד את המוני העם בכוח הכריזמה האישית שלו.{{הערה|Tatum p 191}} על רקע זה התנגד בתוקף למצביאים בולטים דוגמת פומפיוס ששב ממסע מלחמה מוצלח במזרח.
 
למרות המאבק בין הפופולאריםהפופולרים לאופטימאטים, לא מדובר במפלגות מוגדרות או אפילו קבוצות מובחנות באופן חד משמעי. הבחירות בפוליטיקה הרומית היו אישיות. יתרה מכך, חרף הניגוד בין הצדדים, גם האופטימאטים וגם הפופולאריםהפופולרים השתייכו לאותו חוג חברתי. שני הצדדים הגיעו מהאריסטוקרטיה, אם כי מרבית האופטימאטים היו לרוב מקרב האריסטוקרטיה הוותיקה ואילו רבים מקרב הפופולאריםהפופולרים היו חדשים בקבוצה החברתית הבכירה של רומא. לא רק ששני הצדדים הגיעו מאותה שכבה חברתית, גבולת הגזרה בין שני המחנות לא היו מוגדרים באופן חש משמעי וברור. בטווח שבין הקצוות הקיצוניים של שני הצדדים ניצבו אריסטוקרטים רבים שפעם הלכו אחרי הפופולאריםהפופולרים ופעם אחרי האופטימאטים.
 
בעשור שקדם לכינון הטריאומווירט הייתה הפוליטיקה הרומית שרויה במאבקים קשים. [[לוקיוס סרגיוס קטילינה]] (Lucius Sergius Catilina) נתפס ב[[קשר קטילינה|קשירת קשר]] (63 לפנה"ס) להפלת המשטר הרפובליקני וכינון שלטון יחיד ברומי. הקונסול קיקרו חשף את הקנוניה ועמד בראש המקטרגים שדרשו פעולה תקיפה נגד קטילינה. תכוצאה מחשיפת הקשר, הוציא קיקרו את קטילינה וחלק מהקושרים האחרים להורג ללא משפט.
===גאיוס יוליוס קיסר===
{{הפניה לערך מורחב|יוליוס קיסר}}
'''גאיוס יוליוס קיסר''' (בלטינית: Gaius Iulius Caesar) היה פוליטיקאי רומאי שכוכבו היה בעלייה. הוא סיים בהצלחה רבה את תפקידו כנציב [[היספניה בייטיקה]] וחזר בקיץ 60 לפנה"ס לרומא ולטש עיניו על כהונת הקונסול היוקרתית. יחד עם זאת, תהילתו הצבאית לא הגיעה בשלב זה של הקריירה שלו לתהילתו של פומפיוס. יתרה מכך, בדומה לפומפיוס, קיסר היה ממוצא צנוע יחסית. אמנם משפחתו הייתה בעלת שורשים [[פטריקים|פטריקיים]], אך לא בלטה בימי הרפובליקה. גרוע מכך, [[גאיוס מאריוס]] שהיה בעלה של דודתו מצד אביו היה מנהיג הסיעה הפופולאריתהפופולרית והפסיד באופן מזהיר לסולה ב[[מלחמת האזרחים הראשונה של סולה|מלחמת אזרחים]] בין האופטימאטים לפופולאריםלפופולרים ויחסיו של יוליוס קיסר עם האופטימאטים היו מתוחים.{{הערה|Tatum p 193}}
 
כעת ניצב יוליוס קיסר בפני אתגר חדש - בחירות למשרת הקונסול של שנת 59 לפנה"ס. אילו היה רץ לבד, היה מתקשה להשיג את מבוקשו. ממונו נשחק במערכות בחירות קודמות ותהילתו לא הייתה גדולה די הצורך כדי לצבור אהדה ציבורית מספקת. יוליוס קיסר היה זקוק לשותפים בעלי עצמה פוליטית רבה שהיו יכולים לסייע בהזנקת הקריירה הפוליטית שלו קדימה.
| הערה2 = [[קאטו הצעיר]]
}}
הטריאומווירט הראשון היה ברית פוליטית בין שותפים לא צפויים. מצד אחד, קראסוס ופמפיוס שהיה שותפיו הנאמנים של סולה ב[[מלחמת האזרחים הראשונה של סולה|מלחמת האזרחים הראשונה]] וה[[מלחמת האזרחים השנייה של סולה|שנייה]]. מבחינה זו היו שותפים לסיעה האופטימאטית, שסוללה היה מראשיה בשנות ה-80 ותחילת ה-70. שניהם הרוויחו הון פוליטי וכספי עצום מההסדר שכונן סולה. למרות שיתוף הפעולה המוקדם עם סולה היו יריבים מרים.{{הערה|שצמן, עמ' 437}} מצד שני יוליוס קיסר, פטריקי ממשפחה עתיקת יומין עם ייחוס שהגיע לראשית ימיה של רומא, אך לא בלטה בהישגיה הפוליטיים. יוליוס קיסר היה קרוב משפחתו של מאריוס, יריבו המר של סולה ומראשי הסיעה הפופולאריתהפופולרית.
 
קיסר היה הצד החלש בתחילת השותפות הזאת.{{הערה|G. R. Stanton and B. A. Marshall p. 209}} הוא זה שגם הרוויח את מירב ההון הפוליטי כתוצאה מכך. פומפיוס זכה כבר לשלושה טריומפים (אפילו אחד היה אירוע נדיר) וכיהן כבר כקונסול. גם קראסוס כיהן כקונסול והיה יכול בנקל לתמוך במועמד אחר. קיסר לעומתם הצליח בקושי רב להיבחר רק לכוהנת הפראיטור, והיה זקוק מאוד לשותפים חזקים שהיו יכולים לתמוך בו, במיוחד נוכח מצבו הכלכלי הקשה (מסעי בחירות היו עסק יקר מאוד ובמיוחד חלוקת השוחד לבוחרים). לא מפתיע אם כך שדווקא קיסר יזם את הפניה לשני שותפיו הבכירים ודאג להשכין שלום ביניהם.{{הערה|דעה זו מקובלת מאוד ראו לדוגמה: M. Gelzer, pp 68-9}} יחד עם זאת, שני שותפיו הבכירים היו זקוקים לפוליטיקאי נמרץ שיכול היה לעשות את העבודה, במיוחד נוכח כישלון מועמדיהם הקודמים שכשלו בכך לחלוטין. מצד שני היו צריכים פוליטיקאי שניתן לשלוט בו ולא יקום עליהם. מבחינתם יוליוס קיסר היה בדיוק כזה. בסופו של דבר, התברר כי טעו ויוליוס קיסר היה זה שהפיק את מרב ההון הפוליטי מהברית, כשהוא משתמש בה לקידום מטרותיו הפוליטיות.
{{ערך מורחב|ועידת לוקה}}
 
הברית לא הייתה רווחית לכל הצדדים באותה המידה. ההתנגדות של האופטימאטים, שנמנו על המשפחות המכובדות ביותר ברומא והיו בעלי השפעה פוליטית רבה נתנה את אותותיה. אלימות פיזית ומילולית כוונה נגד הטריאומווירים. יוליוס קיסר לא הושפע מכך באופן ישיר כי הוא היה עסוק במלחמתו בגאליה. קראסוס פעל כהרגלו מאחורי הקלעים ואילו פומפיוס נאלץ לספוג את מלוא הביקורת בעצמו. מעמדו של פומפיוס הלך והתדרדר והרווח שהוא קיבל היה מועט. הוא קיבל כבר את מבוקשו - חייליו קיבלו את קרעותיהם והסדריו במזרח קיבלו תוקף חוקי. כעת הוא רק ספג ביקורת על תמיכתו בקיסר ובפופולאריםובפופולרים.
 
קיסר לעומתם היה זקוק מאוד לבעלי ברית. הוא שקע במערכה ארוכה מאוד ב[[מלחמת גאליה|גאליה]] ואף על פי שקיבל מינוי לחמש שנים בשנת 59 במסגרת לקס ויטיניה, היה חשש מתמיד שישלח מצביא נוסף לאזור והפיקוד יחולק ביניהם או גרוע מכך המינוי לא יוארך וקיסר יאלץ לחזור לרומא בלי השלמת הכיבוש ופירות הניצחון יפלו בחקו של מצביא אחר, כמו שקרה ללוקולוס. מתנגדיו בסנאט עשו ככל שעלה בידם כדי לאשש את חששותיו של קיסר והוא חש שעליו לחזק את בריתו עם קראסוס ופומפיוס. ניסיון למנות אדם אחר לתפקיד מושל גאליה נעשה בשנת 56, כאשר שני הקונסולים של אותה שנה - [[גנאיוס קורנליוס לנטולוס מרקלינוס]] ו[[לוקיוס מארקיוס פיליפוס (קונסול 56 לפנה"ס)|לוקיוס מארקיוס פיליפוס]] - ניסו למנות אדם אחר למושל גאליה טרנסאלפינה.{{הערה|John T. Ramsey, pp. 40-41}}