פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 4 בתים, לפני 3 שנים
מ
בוט החלפות: פופולרי
האירופאי הראשון שפקד את גולד קואוסט היה [[ג'יימס קוק]] שחלף במקום ב-[[16 במאי]] [[1770]]. החוקר הבא שהפליג במימי האזור היה [[מתיו פלינדרס]] ב-[[1802]] וב-[[1823]] נחת במקום ג'ון אוקסלי (John Oxley). רק ב-[[1840]] החל האזור לעורר את תשומת לבם של המתיישבים והמודדים של ממשלת [[ניו סאות' ויילס]] ביצעו מדידות באזור. באמצע המאה ה-19 החלו לפעול באזורי הארץ הפנימיים חוטבי עצים וב-[[1865]] נבנתה נארנג (Nerang), כיום אחד מפרברי גולד קואוסט. אזורי המישור בסביבה פותחו כשטחים חקלאיים לגידול [[בקר]], [[קנה סוכר]] ו[[כותנה]]. ב-[[1875]] הוקמה סאות'פורט.
===אזור נופש===
בשנת [[1885]] בנה מושל קווינסלנד בית קיט על גבעה מצפון לסאות'פורט ואזור החוף הפך להיות אתר נופש פופולאריפופולרי בקרב עשירי בריזביין. הדרך בין בריזביין לסאות'פורט הייתה משובשת ורצופה במעברי נחלים וההגעה לאזור הייתה קלה יותר בדרך הים. בשנת [[1889]] נסללה למקום מסילת ברזל והוקמו לאורך החוף בתי הארחה ובתי מלון רבים.
 
במהלך המאה ה-19 עלו ספינות רבות באזור על שירטון. הידועה מבניהן הייתה הספינה "הנסיך הסקוטי" (The Scottish Prince) שנשאה מטען של ויסקי, פשתן וסחורות שונות וטבעה ב-[[1887]] כיום הספינה מכוסה אלמוגים והיא מהווה מקום מקלט לאוכולוסיית בעלי חיים ימיים מגווונת.
 
===לאחר מלחמת העולם השנייה===
לאחר המלחמה שימש האזור אתר נופש פופולאריפופולרי לחיילים המשוחררים. בתקופה זו החל השם גולד קואוסט ("חוף הזהב") להשתרש. אחת הדעות היא שהשם נהגה על ידי עיתונאי שכתב כי מחירי הגלידה בחוף מרקיעי שחקים, אך הדעות על כך חלוקות . עם התפתחותה של תעשיית התיירות בשנות החמישים החלו עסקים רבים באזור לאמץ את המונח חוף הזהב בשמם. ב-[[23 באוקטובר]] [[1958]] הוקמה רשמית מועצת העיר גולד קואוסט והיא הוכרזה רשמית כעיר תוך פחות משנה לאחר מכן.
 
האזור המשיך להתפתח והפך להיות יעד נופש לתושבי ערים רבות בפנים הארץ. הוקמו דירות נופש וחניוני קמפינג רבים. במקביל מוסדו שירותי הצלה בחופים. בשנות השישים נבנו בתי מלון רבי קומות ודירות נופש נוספות. מלון סרפרז פרדייז הפך להיות היעד המוביל בעיר ובשנת [[1965]] הועסקו מטעמו נערות ששלשלו מטבעות ל[[מדחן|מדחנים]] כדי שהנופשים לא יקנסו.