M4 שרמן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←הזירה האירופאית 1945-1943: תקלדה |
|||
שורה 200:
[[הפלישה לנורמנדי|פלישת בעלות הברית לנורמנדיה]] ב-6 ביוני 1944 והקרבות שבאו בעקבותיה גרמה לזעזועים למפקדי השריון של בעלות הברית. הן אופי שדה הקרב והן איכות הטנקים הגרמניים וצוותיהם שניצבו נגד בנות הברית היו אימתניים יותר מהמצופה. במערכה בנורמנדי נמצאו, אומנם, הגרמנים בנחיתות מספרית גדולה מול כוחות השריון של בעלות הברית המערביות, אולם לגרמנים עמד היתרון בחימוש העדיף, לצד הקשיים שגרמה הלחימה באזור ה"בוקאז'" - לוח שחמט של שדות, סוללות עפר ומשוכות גבוהות וצפופות - לטנקים של בעלות הברית. כאמור, בעת הפלישה לנורמנדיה, כל השרמנים בשירות היו מצוידים בתותח 75 מ"מ, והמצב נמשך עד אוגוסט, אז החלו להישלח לצרפת שרמנים עם תותח 76 מ"מ במספרים קטנים.
בלחימה בצפון מערב אירופה, ה-M4 נאלץ להתמודד עם טנקים גרמניים שיכולותיהם המשופרות הן בעמידות לתותחו והן יכולתם לחדור את שריונו ממרחקים ניכרים העמידו את ה-M4 בעמדת נחיתות. מלבד הטיגר
גרסה מיוחדת של השרמן בשירות הצבא הבריטי הידועה בשם '''פיירפליי''' (FireFly - גחלילית), הייתה היחידה שיכלה להשמיד את הטנקים הגרמניים - ה[[טיגר]] וה[[פאנצר סימן 5 (פנתר)|'פנתר']] - מטווחי קרב סבירים. בפיירפליי התקינו הבריטים תותח נגד-טנקי משופר בן [[תותח 17 ליטראות|17 ליטראות]]{{הערה|17 ליטראות - 8 קילוגרם בקירוב}} בקוטר 76.2 מילימטר בצריח הרגיל, שגרם לצפיפות בצריח. תותח זה היה בעל כושר חדירה גבוה משל תותח 76 מ"מ האמריקאי המקביל, אך דיוקו היה פחות, ולפגזיו כושר חומר נפץ ירוד. מספר טנקי שרמן פיירפליי השתתפו לראשונה בפלישה לנורמנדי. הפיירפליי הוכיח עצמו כתכנון מוצלח, אך מחסור בתותחי 17 ליטראות הגביל את השימוש בו.
|