גפן היין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון קישור לפירושונים |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
גפן היין או בקיצור גפן היא מין של צמח מטפס ממשפחת הגפנים. פרי הגפן הוא ענב, המשמש הן כפרי מאכל, כפרי מיובש לצימוקים ולהכנת יין.
הגפן מלבלבת ופורחת בתחילת האביב, עליה רחבים ומפורצים דמויי כף יד. ענפיה הצעירים נקראים שריגים, ורק לקראת סוף העונה הם מתעצים והופכים לזמורות, השריגים צומחים במהירות רבה (לעתים עד לאורך של 4.5 מטרים בעונה - כ-3 ס"מ ליום), צבעם ירוק בהיר והם מתעצים בסוף הקיץ. הזמורות מחולקות לקטעים שביניהם ניצנים (המכונים בעגה החקלאית "עיניים/פקעים") מהם יצאו שריגים, ובני שריגים. הגפן מפתחת גם קנוקנת - ענף מנוון (הומלוגי לשיזרת האשכול - הציר המשמש לנשיאת הענבים) הקנוקנת משמש את הגפן לטיפוס ולאחיזה. ניתן לראות גפני בר מטפסות על גבי עצים אחרים לגבהים של עשרות מטרים. פרחיה זעירים, ערוכים באשכולות. הם מואבקים על ידי הרוח.הגפן מתחילה להניב פרי בשנה השלישית או הרביעית לנטיעתה. קטיף ענבים נקרא בציר והוא נמשך כמעט כל הקיץ, בהתאם למין, לזן ולאזור. חלקת הגפנים נקראת כרם בדומה לזיתים.ריבוי הגפן נעשה על ידי ייחורים, וכיום מקובל להרכיב אותה על כנות, בחירת כנה מתאימה מאפשרת עמידות בפני תנאי קרקע וגידול שונים (מליחות, תכולת גיר) וקובעת במידה מסוימת את תכונות הגפן, גובה יבולים ועוצמת צימוח. קיימות כשלושים כנות שונות, והן מותאמות לפי זן הרוכב, האקלים והקרקע ולפי תכונותיהן.מולדת הגפן התרבותית במערב אסיה עד הודו, ומשם עברה למזרח התיכון ולאירופה. מינים מבויתים של גפן קיימים עוד משחר ימי האנושות.בשנות ה-90 של המאה ה-19 חוסלה כמעט כליל תעשיית הגפן ב"מושבות השומרון" דאז (אזור גבעת עדה של היום) ובמושבות הגליל העליון עקב מחלות שונות הנגרמות כתוצאת לוואי לפעילות כנימת הפילוקסרה בעיקר בשרשי העץ. בכרמי יהודה (אזור גוש דן של היום) לא נראתה פגיעה עקב האופי השונה של הקרקע שהיא קלה ומפריעה להתפשטות הכנימה. בהוראת האגרונומים של הברון נעקרו הכרמים הנגועים והוחלפו בזנים אירופאים מורכבים על כנות אמריקאיות שעמידות לתופעות הלוואי של הכנימה בזכות הפרשה מהירה של שעם שמכסה את מקום הפצע. כיום מזיק זה אינו נפוץ אולם לא מקובל לגדל גידול מסחרי על בסיס גפנים הגדלות על שורשיהם (כנות "מתוקות").הענב - פרי הגפן הענב הוא פרי הגפן. זהו ענבה, פרי לא קלימקטרי בעל זג (קליפה) דק ועשיר בצבענים וציפה מימית, שבתוכה 4-0 חרצנים. צבע הענב משתנה בתלות זן הגפן, והוא יכול להיות סגול, אדום, ורוד או ירוק. צורת הענבים היא אליפטית. הענבים יכולים להצרך כפי שהם, או בצורת יין, צימוקים, ריבה, ג'לי, חומץ, תמצית זרעי ענבים, שמן זרעי ענבים או דבשה.
זני הגפן
זנים עיקריים של גפן היין
זני ענבי יין אדומים:
• קברנה סוביניון - זן צרפתי עתיק מבורדו, נחשב לאציל הזנים האדומים. נותן יין בעל צבע ארגמני עז וטעם ייחודי.
• מרלו - זן צרפתי מאזור בורדו, נחשב שני בחשיבותו בעולם. נותן יין עדין בעל צבע חזק.
• קריניאן - זן ספרדי, נותן יבול גבוה, אך איכות היין בינונית.
• סירה (שיראז) - זן צרפתי מעמק הרון, מצטיין בצבע חזק מאד.
• דוריף - זן צרפתי, בקליפורניה הוא נקרא פטיט סירה.
• קברנה פרנק - זן צרפתי, משמש בדרך כלל כתוספת ביינות מזנים אחרים.
• סנג'ובזה - זן איטלקי, יינותיו מצטיינים בריחם העז.
• פינו נואר - זן צרפתי, משמש בעיקר לשמפניה.
• ארגמן - זן ישראלי, זן מיכלוא של קריניאן, בעל תכונות טובות ממנו.
זני ענבי יין לבנים:
• שרדונה - זן צרפתי, אציל הזנים הלבנים. משמש ליינות שולחניים ולשמפניה.
• סוביניון בלאן - זן צרפתי מאזור בורדו. זן איכותי מאד.
• שנין בלאן (פינו דה לואר) - זן צרפתי מעמק הלואר.
• ריזלינג לבן - זן גרמני.
• מוסקט לבן - זן צרפתי, האיכותי מזני המוסקט.
• מוסקט אלכסנדרוני - זן אפריקני, משמש בעיקר ליינות מתוקים.
• אמרלד ריזלינג- זן קליפורני, מיכלוא של ריזלינג, איכות יינותיו בינונית.
• פרנץ' קולומבר - זן צרפתי, משמש בעיקר לזיקוק קוניאק, ולעתים ביינות בתערובת עם זנים אחרים.
זני ענבי מאכל נפוצים הם: סופריור, תומפסון סידלס (סולטאנינה), פרלט, ארלי סוויט, זיני, רד-גלוב, אדומיניק, אוטם בלק.
במסורת היהודית
הגפן נזכרת במקרא מעל שלוש מאות פעם בשמות: גפן, ענב (ים), צמקים, כרם, תירוש ויין. הגפן נזכרת בין עצי הפרי המרכזיים של הארץ (דברים ח ח), היא מאפיינת בעיקר את נחלת שבט יהודה (בראשית מט יא; במדבר יג כג) וגדלה גם במצרים (תהילים קה לג). היא משמשת סמל (תהילים פ טו), ומשל (שופטים ט יג; הושע יד ח ועוד). יש לצמח מסורת זיהוי רציפה. הוא היה מגידולי היסוד של ארץ ישראל בעת העתיקה, כולל תקופת ימי הביניים. ביותו היה כנראה במזרח הקרוב, ושרידיו נמצאו באתרים רבים בארץ החל מתקופת הברונזה התיכונה, ומעידים על גידולו האינטנסיבי. קיימים גם שרידים רבים של גתות יין קדומות ברחבי הארץ, החל מתקופת הברונזה ואילך.הגפן היא אחת משבעת המינים בהם נשבחה ארץ ישראל. היא מופיעה פעמים רבות במקרא, בשירה ומשלי עם. בגפן קיימת גם מתנת עניים, עוללות, הייחודית לצמח זה.מילים רבות קיימות המיוחדות לגפן ולטיפול בה בשפה העברית. זמורות הוא שמם של הענפים המרכזיים של הגפן וישנם שמות שונים לגפן בהתאם לאופן גידולה - רוגלית היא גפן השרועה בגובה הקרקע על אבן נמוכה או מוט עץ בגובה הרגל. דלית היא גפן התלויה על עמוד ועריס תיקרא גפן בסוכת גפנים.
שימושים רפואיים
מוצרים שונים של הגפן שימשו לרפואה לאורך ההיסטוריה. מיץ ענבים שימש בסיס לתרופות רבות בבבל העתיקה. מוצרים אחרים כגון חומץ, יין וצימוקים שימשו גם הם לרפואה. הרופאים הקלאסיים השתמשו בגפן לשיפור התיאבון, להרגעת כאבי בטן, לטיפול בדיזנטריה ולהורדת חום. גם בימי הביניים שימשו מוצרי הגפן מרכיבים חשובים בתרופות לתחלואים דומים.ברפואה העממית בימינו משמש חומץ הענבים לחיזוק כללי של הגוף ולהקלת גירודים. חליטה של עלי גפן עשויה להוריד רמות סוכר בדם אצל אנשים סוכרתיים.
|