חכמת ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לערך חדש רן הכהן |
קצת שכתוב |
||
שורה 1:
'''חכמת ישראל''' (ב[[גרמנית]]: '''Wissenschaft des Judentums''', מילולית: 'מדע היהדות') הייתה תנועה
==תולדותיה==
ראשיתה של התנועה ב{{ה|אגודה לתרבות ולמדע של היהודים}}, שקמה בגרמניה ב-1819. חוקרים מתארכים את קצה לעתים קרובות לשנות ה-70 של אותה מאה, כשהושלמה הקמת הסמינרים הרבניים המרכזיים באירופה, אך מחקר ברוחה הוסיף לצאת לאור עד [[עליית הנאצים לשלטון]]. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר התחום סופית לאוניברסיטאות ולהתנהלות בשפה האנגלית והעברית המודרנית, במקום גרמנית או עברית משכילית.{{הערה|George Y. Kohler, '''Reading Maimonides' Philosophy in 19th Century Germany''', Springer, 2012. עמ' 88.}}
התנועה נוסדה על ידי קבוצת משכילים יהודיים במאה ה-19. שני ענפים מרכזיים היו לתנועה: הראשון ב[[מערב אירופה]], (בעיקר ב[[גרמניה]]), ובו פעלו חוקרים שכתבו ב[[גרמנית]] ובראשם [[יום-טוב ליפמן צונץ|יום-טוב ליפמן צוּנְץ]], [[אברהם גייגר|אברהם גַיְיגֶר]], [[היינריך גרץ|היינריך גְרֶץ]], [[יצחק מרדכי יוסט|יצחק מרקוס יוֹסְט]], [[משה שטיינשניידר]] ואחרים; הענף השני צמח ב[[מזרח אירופה]] - ב[[גליציה]] וב{{ה|אימפריה הרוסית}} - ובו פעלו חוקרים שכתבו בעברית, אנשי [[תנועת ההשכלה היהודית]], ובהם רבי [[נחמן קרוכמל|נחמן קְרוֹכְמַל]] (רנ"ק), [[שלמה יהודה רפפורט]] (שי"ר) ואחרים. כמו כן, פעל כך גם [[שמואל דוד לוצאטו|שמואל דוד לוּצאטוֹ]] (שד"ל), שחי ב[[איטליה]]. עורך ביטאון התנועה היה גרץ. במסגרת אותם מחקרים עודדו החוקרים את היהודים לחזור ולהשתמש בשפה העברית כחלק מביטוי לתרבות היהודית.▼
'האגודה לתרבות' כוננה על רקע [[פרעות הפ-הפ]]. המייסדים, שכללו את [[יום-טוב ליפמן צונץ|יום-טוב ליפמן צוּנְץ]] ו[[היינריך היינה]], קיוו לספק מענה לאדישות ולניכור שפשו בקרב יהודי גרמניה לדתם. לאחר דור שלם של [[אקולטורציה]] וטמיעה מואצת, היה פער גדול בינם ליהדות המסורתית. החינוך הישן הלך ונעלם (ב-1828 נסגרה הישיבה האחרונה בכל אשכנז) ורוב ההורים לא טרחו לשלוח את ילדיהם לתלמודי תורה במקביל לבתי-הספר החדשים. הסביבה הנוצרית התייחסה ליהודים בסלידה: הפילוסופים המובילים גינו את דתם כשריד מאובן, וקבלת משרות יוקרתיות הותנתה בהתנצרות. הריאקציה הפוליטית ב[[תקופת הרסטורציה]] שלאחר [[נפוליאון]] ליבתה עוד יותר את העוינות כלפיהם. מתוך משבר זה, כשרבים מאוד מהצעירים המירו את דתם, שאפו ראשי האגודה לספק אלטרנטיבה שתציג את היופי ביהדות ואת תאימותה עם ערכי המודרנה, תדחה את השנאה ותפיג את הזרות והניכור של בניה כלפי מורשתם. כעבור עשור נסגר המועדון, כשחלק גדול מחבריו נטבלים לנצרות. צונץ המשיך את העיסוק המדעי, אותו שכלל ופיתח. הוא נחשב לרוב לדמות הבולטת מבין מייסדי 'חכמת ישראל'.
▲
התנועה ביקשה לסייע ל[[יהודים]] לחקור ולחזור אל עברם ההיסטורי, כפי שעמים שונים עשו ב[[אירופה]] - ברוח התנועה הרומנטית. בנוסף לכך, באותה התקופה הייתה [[אנטישמיות]] רבה. משכילים אלו חשבו שאם יראו לחברה הנוצרית אשר בתוכה חיו, מה היא היהדות, יפסיקו הנוצרים לפחד מהיהודי ולראות בו זר. בעקבות כך, קיוו משכילי "חכמת ישראל", ילמדו ה[[נוצרים]] לקבל את היהודי וישלבו אותו בתוכם.
| |||