עראבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
~~~~, עדכון |
תיקון קישור לפירושונים |
||
שורה 5:
|סמל=
|דגל=
|תמונה=[[
|כתובית=מבט על הכפר מהר אחים
|מקור קואורדינטות=תבנית|
שורה 70:
בתוך המבנה החברתי המורכב של הכפר הערבי נשמר מעמד מיוחד למוסד המוח'תאר, שנוצר על ידי השלטון המרכזי בתקופה העותמאני. השלטון המרכזי היה ממנה לתפקיד זה את אחד מראשי החמולות – או כמה מראשי החמולות בכל כפר – כסוכן מבצע של החלטות השלטון המרכזי, וכפועל יוצא מכך גם כנציג תושבי הכפר בפני השלטון. כאן המקום להסבר היסטורי קצר: מוקדי העניין של הממשל העותמאני היו גביית מסים וענייני צבא וביטחון. אולם המסים נתפסו על ידי הפלאחים כמטרד וכאיום על משאבי המשפחה, ולא כתשלום תמורת שירותים כלשהם מצד הממשל (שלרוב לא טרח להעניק אותם). גביית המסים הייתה מוקד לסכסוכים רבים, פנים וחוץ כפריים. כדי להתגבר על העוינות מצד הפלאח, החליט השלטון המרכזי להטיל את גביית המסים על ראשי חמולות בעלי עוצמה חברתית. וכך, בשנת 1864, נחקק [[חוק הווילאייטים]], שבמסגרתו הוקם מוסד ה[[מוח'תאר]] הכפרי.
בעראבה מונו שלושה מוח'תארים שפעלו בו-זמנית, שעיקר העניין שלהם היה לבצר את מעמדם שלהם, והתחרו זה בזה על שליטה בחיי הכפר. התוצר הכלכלי הדל שהפיקו הפלאחים מאדמתם לא מנע מהמוח'תארים לסחוט מסים בשיעורים גבוהים בהרבה מהשיעור הרשמי, ולשמור את ההפרש ברשותם. לדוגמה, מס אל-עושור (בעברית: [[תרומת מעשר|מעשר]]), המס הבסיסי על תוצר חקלאי, שעל פי שמו היה עליו להיות בשיעור של 10%, הגיע בפועל ל-30%. על רקע זה צמחו אי שקט וסכסוכים פנימיים, אולם כל עוד זרמו המסים כסדרם לקופת המדינה לא התערב השלטון המרכזי בחיי הכפר ובפעולותיהם של המוח'תארים. בתנאים אלה הפסידו פלאחים רבים את הבעלות על אדמתם, בשל חוסר יכולתם לשלם את המסים שהוטלו עליהם. תופעה נוספת שנלוותה לכך הייתה פלאחים שהעדיפו לרשום את אדמותיהם על שמם של שיח'ים ובעלי עוצמה, בתקווה ששמם לא יופיע בתעודות רשמיות וכך יוכלו לחמוק מן המפגש הקשה עם השלטון המרכזי ודרישותיו, כמו למשל חובת הגיוס לצבא הטורקי.
בתקופת שלטון המנדט הבריטי איבדו המוח'תארים חלק מסמכויותיהם לטובת האדמיניסטרציה של השלטון המרכזי, אולם מעמדם הבסיסי, כבאי כוח השלטון בכפר וכשליטי החיים החברתיים בכפר נותר בעינו. הבריטים עודדו את התחרות והסכסוכים בין שלושת המוח'תארים של עראבה במסגרת מדיניות "הפרד ומשול" שהנהיגו בכל הכפרים בארץ. לא זו בלבד אלא שגם עודדו סכסוכים בין הכפרים השונים, למשל בין עראבה לבין סח'נין ו[[מע'אר]]. עות'מאן מבדא{{מקור|מי זה?}} מוסיף כי תושבי הכפרים עצמם שיתפו פעולה במדיניות זו וסייעו לבריטים בכך. לפיכך ניתן לקבוע כי השלטון הבריטי עודד את המשך קיומו המנגנון החברתי-חמולתי.
| |||