פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הסרת קישורים עודפים
ההצהרות הראשוניות של חברי האחווה התמקדו במספר עקרונות לא-[[דוגמה|דוגמטיים]] במכוון. זאת, משום שאיפתם קודם כל ולפני הכול, להדגשת האחריות האישית של [[אמן (אמנות)|אמן]] בבחירת רעיונותיו הוא ובשיטות התיאור המועדפות עליו. כמו כן, הושמו דגשים על החשיבות של העלאת רעיונות [[מקוריות|מקוריים]]; לימוד ה[[טבע]] בתשומת-לב רבה ובשקדנות על-מנת בסופו של דבר, להוציא לפועל את אותו [[ידע]]; הזדהות עם כל מה שרציני, עמוק, והרחקתו של כל ה"קונבנציונאלי", של כל מה שניכרת בו קלות-ראש, וכל מה שיש בו למידה דרך שינון.
 
הפרה-רפאליטים האמינו שה[[קומפוזיציה|קומפוזיציות]] האלגנטיות והתנוחות הקלאסיות שיוצרו מאז [[רפאל (צייר)|רפאל]] היוו השפעה משחיתה על לימודי ה[[אמנות]] האקדמיים; בכך הם למעשה תקפו את העדפת ה[[יופי]] והחן על פני חקר העובדות וה[[אמת (פילוסופיה)|אמיתות]] של ה[[טבע]], כפי שהם תפסו אותם. הם גרסו שהמסלול הראוי ל[[צייר]]ים ה[[מודרניזם|מודרניים]] הוא בשיבה אל הכנות והמהימנות של המאסטרים המוקדמים. בהשפעה מה[[רומנטיציזם]], משנתם הייתה ש[[חופש]] ואחריות הם שני דברים בלתי נפרדים. ולמרות זאת, [[תרבות]] [[ימי-הביניים]] ריתקה אותם בצורה יוצאת דופן. הם האמינו שתקופה זו מכילה יושר [[רוחניות|רוחני]] ויצירתי שהלך לאיבוד בעידנים שבאו אחריו. בניסיון זה להשגת ה"אמיתי" יותר, לפי תפיסתם, הם שמו דגש על מחקר מן ה[[טבע]] המחפש אחר "פשטות" ואת מה שנתפס על-ידם כנושאים בעלי אופי [[מוסר]]י. לפי כך ובהתאם לזאת, הרבה מיצירותיהם עוסקות בנושאים "כואבים" ואף מורבידיים, שלעתים מעורבבים ב[[מיסטיקה]], כיוון שראו באמנות קודם כל עניין [[רוחניות|רוחני]].‏‏{{הערה|1=[http://www.gutenberg.org/files/18900/18900.txt Van Dyke, John, C., ''A Text-Book of the History of Painting'', Longmans Green and Co., New-York, 1909, p.256.]}}
[[קובץ:John Everett Millais - Ophelia - Google Art Project.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[ג'ון אוורט מיליי]] - [[אופליה]] ([[1851]] - [[1852]]).]]
 
===ביטויי ההתנגדות של האחווה===
האחווה התנגדה להשפעתו הגדולה של [[סר]] [[ג'ושוע ריינולדס]] {{אנ|Sir_Joshua_Reynolds}}, המייסד של "האקדמיה המלכותית לאמנויות" ב[[אנגליה]], אותו הם כינו "Sir Sloshua" ("סר רישולוע"), בהאמינם שתורתו היא צורה של [[מנייריזם]] אקדמי מרושל והתחזות ל[[ציור]] [[איכות]]י. ציור שלעניות דעתם היה פזיז ונמהר‏‏ונמהר שאותו הם כינו ''Sloshy''‏‏{{הערה|1=[http://www.gutenberg.org/files/17649/17649-h/17649-h.htm Rossetti, W. M., "Introduction" to ''The Germ: Thoughts towards Nature in Poetry, Literature and Art'' Rossetti. D. G. (Editor), London, 1901, p.7.]}} . בניגוד לכך, רצו הפרה-רפאליטים לשוב אל [[ציור]] עשיר בפרטים, צבעים עזים וקומפוזיציות מורכבות בסגנון "קואטרוצ'נטו" ([[:en:Quattrocento|Quattrocento]]) של [[אמנות]] [[איטליה|איטלקית]] ו[[ארצות השפלה|פלמית]] (המקיף את סגנונות ה[[ציור]] של [[ימי הביניים]] המאוחרים, ושל ה[[רנסאנס]] המוקדם) בנסיונותיהם להחיות את הצבע המבריק של סגנון זה. האנט ומיליי פיתחו טכניקת ציור בשכבות דקיקות של [[פיגמנט]], מעל רקע [[לבן]] ולח. הם קיוו שבדרך זו צבעיהם ישיגו שקיפות מעודנת ובהירות גדולה יותר. דגש זה על ברק הצבע היה בתגובה לשימוש הנפוץ ב[[ביטומן]] על ידי אמנים [[בריטניה|בריטים]] כמו ריינולדס, [[דיוויד וילקי]], ואחרים. ביטומן הפיק אזורים לא יציבים של חשכה בוצית – אפקט שהפרה-רפאליטים תיעבו.{{הערה|1=[[:en:Pre-Raphaelite Brotherhood#cite ref-1|מתוך הערך "Pre-Raphaelite Brotherhood" בוויקיפדיה בשפה האנגלית.]]}}
 
הפרה-רפאליטים נחשבים כתנועת ה[[אוונגרד]] הראשונה ב[[אמנות]], למרות דחייתם של [[סטטוס]] זה משום השמת הדגש שלהם על רעיונות ה[[מימזיס]] ובעקבות אימוץ הקונצפטים העיקריים של [[תולדות האמנות|ההיסטוריה של הציור]] כמהותיים למטרת ה[[אמנות]]. למרות זאת, הפרה-רפאליטיים הגדירו עצמם כתנועה רפורמיסטית, נתנו לאמנותם שם ספציפי ופרסמו מגזין בשם "[[דה-ג'רם]]" ([[:en:The Germ (periodical)''The|Germ]]) על-מנת לקדם את רעיונותיהם, בין החודשים [[ינואר]] ו[[אפריל]] [[1850]]. המגזין פרסם [[שירה]] של האחים רוזטי, של וולנר ושל קולינסון, יחד עם מאמרים על [[אמנות]] ו[[ספרות]] שנכתבו על ידי ידידי האחווה ובעלי-בריתה. המגזין לא הצליח לצבור תנופה והפרויקט הופסק, כאמור, ב[[אפריל]] אותה שנה.‏‏‏‏{{הערה|1=[http://www.gutenberg.org/files/17649/17649-h/17649-h.htm ‏RossettiRossetti, W. M.,''Ibid''.]}}
 
===מחלוקות פומביות===
תצוגה של עבודות פרה-רפאליטיות ראשונות התקיימה בשנת [[1849]]. גם "[[איזבלה (ציור)|איזבלה]]" (''Isabella'' {{כ}}; [[1848]]–[[1849]]) של מיליי וגם "ריינזי" (''Rienzi'' {{כ}}; [[1848]]–[[1849]]) של האנט, הוצגו באקדמיה המלכותית. "ילדותה של ה[[בתולה]] [[מריה]]" (''Girlhood of Mary Virgin'') של רוסטי הוצג בתצוגה בפינת [[רחוב]] [[הייד-פארק]] ב[[לונדון]] ([[:en:Hyde Park Corner|{{כ}}Hyde Park Corner]]).‏‏‏ רוסטי כתב שיר שמבאר את ה[[סמל]]יות של ה[[ציור]], בהתאם לניסיונותיו ליצור זיקה בין [[שירה]] ו[[ציור]]‏‏.{{הערה|1=[http://www.theearthlyparadise.com/2008/08/rossettis-girlhood-of-mary-virgin-1849.html השיר של רוסטי‏רוסטי]}}.
כפי שהוסכם על ידיהם מראש, שבעת חברי האחווה חתמו על עבודותיהם בשמם יחד עם הוספת ראשי התיבות .P.R.B.
 
שנה לאחר מכן, האנט הציג את "[[משפחה]] [[בריטניה|בריטית]]" (''British Family'') ומיליי את "[[ישו בבית הוריו]]" (''Christ In The House Of His Parents'' aka ''The Carpenter's Shop ''). עבודות נוספות הוצגו שנה מאוחר יותר. לאחר תצוגות אלה, [[מבקר אמנות|מבקרי אמנות]] של התקופה יצאו במתקפה חריפה על האחווה ויצירות האמנות שהוציאה לפועל.‏‏{{הערה|1=[http://www.gutenberg.org/files/29532/29532-h/29532-h.htm Davis, Randall, ''Six Centiries of Painting'', T. C. & E. C. Jack, London, p.320.]}}
 
====התקפות על האחווה====
בשלישי ובשביעי לחודש [[מאי]] [[1851]], פרסם [[עיתון]] [[הטיימס]] סקירה של התערוכה השנתית של "האקדמיה המלכותית" שהכילה ביקורת חריפה על ציורי הפרה-רפאליטים. הביקורות היו אנונימיות וביקרו את חברי האחווה על זניחת חוקי ה[[פרספקטיבה]] והתאורה והאשימו אותם ב[[מנייריזם]] של עידנים קדומים. התמקדותם בימי-הביניים הותקפה בשל המבט אחורנית, או חוסר ההסתכלות קדימה, ומסירותם הגדולה לפרטים גונתה ככיעור לא נעים לעין. בביקורת של השביעי למאי נכתב בין היתר:
[[קובץ:John Everett Millais - Christ in the House of His Parents (`The Carpenter's Shop') - Google Art Project.jpg|ימין|ממוזער|250px|[[ג'ון אוורט מיליי]] - "[[ישו בבית הוריו]]" ([[1850]]).]]
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מצער הדבר, שאמנים צעירים אלה נודעים לשמצה מחמת התמכרותם לסגנון מיושן, [[פרספקטיבה]] שגויה וצבע גס של מראה עתיק מימים עברו. איננו רוצים לראות...פרצופים צבים כמועדים לשבץ או מצומקים עד היותם לשלדים; צבע שאול מצנצנות של בית מרקחת והבעה מאולצת לכדי [[קריקטורה]]. התאהבות עיוורת ומורבידית כזו, המקריבה [[אמת (פילוסופיה)|אמת]], [[יופי]] ורגש אמיתי על מזבח של אקסצנטריות גרידא, אינה ראויה לחנינה ב[[משפט (דין)|משפט]] הציבור.}}‏‏{{הערה|1=Anonymous, "The Times", 7 May 1851 {{כ}} ,taken from {{כ}}Harrison, C., Wood, P. & Gaiger J. (Editors), ''Art in Theory 1815-1900'', Blackwell, Oxford, UK, 1998, p. 441.}}
 
הציור "[[ישו בבית הוריו]]" של מיליי, עורר כעס אצל הסופר [[צ'ארלס דיקנס]], אשר ראה בו חילול קודש. הוא התייחס אל האחווה בביטול גמור ובלעג מלא הומור וטען ש[[מריה]] של מיליי מכוערת ביותר. מיליי דווקא השתמש בגיסתו, מרי הודג'קינסון (Mary Hodgkinson), כמודל למריה בציור זה. עוד טען דיקנס, שמיליי גרם ל[[המשפחה הקדושה|משפחה הקדושה]] להיראות כ[[עוני|עניים]] [[אלכוהוליזם|אלכוהוליסטים]] המאמצים תנוחות [[ימי הביניים|ימיביניימיות]]:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בקדמת אותה נגריה ישנו ילד דוחה, עקום-צוואר, מתייפח, אדום-שיער, בכותונת-לילה; נראה כי הילד נדקר בידו ממקלו של ילד נוסף, עימו שיחק בביב סמוך, והוא מרים אותה לתשומת-לבה של אישה כורעת, כה איומה בכיעורה, כך (בהנחה שאפשרי הדבר שיצור אנושי כלשהו יוכל להתקיים לרגע עם גרוגרת נקועה) שתבלוט משאר החבורה כ[[מפלצת]], ב[[קברט]] הנתעב ביותר ב[[צרפת]], או בחנות לממכר [[ג'ין]] העלובה ביותר ב[[אנגליה]]. שני נגרים כמעט עירומים, מאסטר ועוזרו, בני-לוויה ראויים לאותה נקבה נעימה, עובדים באומנותם; ילד, עם מעט טעם של אנושיות בו, נכנס עם כלי-[[מים]]; ואין איש נותן דעתו על אישה זקנה, מוכתמת בטבק הרחה, שנראית כאילו טעתה בין חנות זו לבין ה[[טבק]]אי השכן, ועודנה מחכה בדלפק ללא תקווה לקניית חצי אונקייה מן התערובת האהובה עליה. בכל מקום שאפשר להביע כיעור של פנים, של איבר או של גישה, הדבר בא לידי ביטוי.}}‏‏{{הערה|1= {{כ}} Dickens, Charles. "Old Lamps for New Ones." Household Words 12 (15 Jun. 1850),p. 12-14, {{כ}} מצוטט מתוך:Harrison, C., Wood, P. & Gaiger J. (Editors), ''Ibid'', p.436.}}
 
בהמשך ביקורתו, מביע דיקנס ציניות רבה על כך ש[[ציור]] זה מוצג בשנה השמונים ושבע של התערוכה השנתית של האקדמיה, אבל מודה שמיליי מוכשר ב[[אומנות]]ו וש[[ציור|צייר]] את נסורת ה[[עץ]] בצורה נהדרת. למרות זאת, הוא מציין שטוב יהיה אם האקדמיה תבין את הסיכון שבשימת כל המשקל רק על הגימור – ישנם גם "טעם" ו"הגינות", טען דיקנס.
 
====הגנות על האחווה====
לעומת זאת, האחווה מצאה תמיכה אצל המבקר [[ג'ון ראסקין]] שפיאר את המסירות הפרה-רפאליטית ל[[טבע]] ואת דחייתם של השיטות הקונבנציונאליות לבניית [[קומפוזיציה]]. ראסקין, למרות שהתעקש על אי מעורבותו בקבוצה, שלח לעיתון "[[הטיימס]]" שני מכתבים להגנתם בגלל מה שראה כביקורת חמורה מדי ושלא במקומה. במכתב הראשון שפורסם ב-13 ב[[מאי]], הוא מבקש להגן על הדיוק הפרה-רפאליטי ואומר שהטיפול שלהם ב[[פרספקטיבה]] ותיאור הפרטים שלהם הוא מצוין ושלא היה ב[[אמנות]] דבר כה שלם כתמונות שלהם מאז [[אלברכט דירר]]. למרות שלא היה לו נוח עם השם "פרה-רפאליטים", ראסקין התנגד לטענה שאמנים אלה מחקים את אמנות העבר, וטען שהם אך ורק מחפשים לשחרר עצמם מהקונבנציות של עשיית ציור אקדמי. במכתב השני ב-26 ב[[מאי]], הוא מעלה מספר ביקורות על העבודות אבל כבדיקה יותר רצינית של סגולותיהם וחסרונותיהם.‏‏{{הערה|1=Harrison, C., Wood, P. & Gaiger J. (Editors), ''Ibid'', pp.442-446.}}
 
ראסקין המשיך לתמוך בפרה-רפאליטים גם מבחינה פיננסית וגם בכתביו. בהרצאה שנשא ב[[אדינבורו]] בשמונה-עשרה ב[[נובמבר]] [[1853]] הוא הגן על האחווה ואמר:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לפרה-רפאליטיזם יש אך ורק עקרון אחד, זה של [[אמת (פילוסופיה)|אמת]] אבסולוטית, בלתי-מתפשרת בכל מעשיה, המושגת על ידי עיבוד שמקורו ב[[טבע]], ואך ורק בטבע, עד לפרט הזעיר ביותר. כל רקע של נוף פרה-רפאליטי מצויר, עד למשיחת המכחול האחרונה, באוויר הפתוח, מהדבר עצמו. כל דמות פרה-רפאליטית, לא משנה עד כמה מתוכננת הבעתה, היא [[דיוקן]] נאמן למציאות של איזה שהוא [[אדם]] חי. כל אביזר זעיר מצויר באופן דומה. אחת העילות העיקריות להתנגדות האלימה שגילו אמנים אחרים בהתקיפם את האסכולה הפרה-רפאליטית הן העלויות האדירות בעבודה ובהקפדה, ששיטה כזו דורשת מן האמנים המאמצים אותה, בסתירה לרשלנות ולסגנון הפגום המקובלים כיום. ...שימו לב, שההתנגדות העיקרית שהם מעלים היא ליופי המזויף הזה, שהאטרקטיביות שלו פיתתה אנשים לשכוח, או לתעב, את האיכות האצילית יותר של [[כנות]]: וכדי להתרחק מהשפעתו המדיחה של היופי הזה, הם מאופיינים, כאיש אחד, בהיעדר מוחלט של רגישות לצורות הפופולריות והרגילות של חינניות אמנותית.}}‏‏{{הערה|1=[http://www.gutenberg.org/files/23593/23593-h/23593-h.htm#LECTURE_IV {{כ}}Ruskin, John, ''Lectures on Architecture and Painting Delivered at Edinburgh in November 1853'', National Library Association, New-York & Chicago, pp.120-121].}}
 
===פירוקה של האחווה הפרה-רפאליטית===
לאחר [[1856]], [[דנטה גבריאל רוסטי]] הפך לדמות מעוררת השראה של הענף הימיביניימי של התנועה. הוא השפיע רבות על חברו [[ויליאם מוריס]] ואף הצטרף כשותף לחברה שהלה הקים: ''[[:en:Morris & Co.|Morris, Marshall, Faulkner & Co]]''. מאדוקס בראון וברן-ג'ונס הפכו אף הם לשותפים. דרך החברה של מוריס, האידאלים הפרה-רפאליטיים השפיעו על מעצבי פנים ו[[אדריכל]]ים רבים, בעוררם עניין בעיצובים ימיביניימיים. הדבר הוביל ישירות לתנועת ה[[ארטס אנד קרפטס]] בראשות [[ויליאם מוריס]]. [[ויליאם הולמן האנט]] לקח חלק בתנועה ב[[עיצוב]], דרך חברת "דלה רוביה פוטרי" ([[:en:Della Robbia Pottery|''Della Robbia Pottery]]'').
 
כאמור, לאחר [[1850]], גם האנט וגם מיליי פנו מחיקוי ישיר של [[אמנות]] [[ימי הביניים]]. שניהם הדגישו כעת את האספקטים ה[[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטיים]] ו[[מדע|המדעיים]] של התנועה, למרות שהאנט המשיך לטעון בעד המשמעות ה[[רוחניות|רוחנית]] של ה[[אמנות]] ובעד רצונו לפייס בין [[דת]] ו[[מדע]] על ידי התבוננות דקדקנית ולימוד של מקומות ב[[מצרים]] וב"[[ארץ-ישראל]]‏‏{{הערה|1=[http://www.gutenberg.org/files/18900/18900.txt Van Dyke, ''Ibid'', p.256.]}} זאת על-מנת להיות "נאמן" כמה שיכל לציוריו העוסקים בנושאים [[תנ"ך|תנ"כיים]]. ההשראה לחלק מציורים אלה באה מלימודי ה[[תלמוד]] שלו, כמו בציורו "השעיר המשתלח ל[[עזאזל]]" (''The Scapegoat'') אותו צייר ב[[ארץ-ישראל]].‏‏{{הערה|1=[http://www.liverpoolmuseums.org.uk/online/pre-raphaelites/scapegoat/ עוד על הציור באתר מוזיאון ליברפול.] }}. לעומתו, מיליי נטש את הפרה-רפאליטיזם אחרי [[1860]], באמצו סגנון תחת השפעתו של [[סר]] [[ג'ושוע ריינולדס]]. [[ויליאם מוריס]] ואחרים יצאו נגד היפוך עקרונות זה.
 
===במאה העשרים===
התנועה הפרה-רפאליטית השפיעה רבות על עבודתם של אמנים [[בריטניה|בריטים]] רבים היישר לתוך [[המאה העשרים]]. מאוחר יותר, דנטה רוזטי נחשב כאמן שהקדים את התנועה הרחבה יותר של ה[[סימבוליזם]] ה[[אירופה|אירופאי]].
 
ל[[מוזיאון]] וגלריית האמנות של [[בירמינגהם]] יש אוסף מכובד של יצירות מאת ברן-ג'ונס והפרה-רפאליטים, שאחדים טוענים, שהשפיעו על [[טולקין]] הצעיר, שלאחר מכן יילך ויכתוב את "[[ההוביט]]" ואת "[[שר הטבעות]]" תחת השפעה שניזונה מן הסצנות ה[[מיתולוגיה|מיתולוגיות]] המתוארות בעבודות אלה{{הערה|1=[http://moses.creighton.edu/JRS/2004/2004-r3.html Bucher, Gregory, "Review of Matthew Dickerson. ''Following Gandalf. Epic Battles and Moral Victory in The Lord of the Rings''", Journal of Religion & Society, 2004. אזכור של הנושא ניתן למצוא כאן:]}}.
 
ב[[המאה העשרים|מאה העשרים]], אידאלים אמנותיים השתנו ו[[אמנות]] עברה מייצוג ה[[מציאות]]. העניין בפרה-רפאליטים פחת, אך מאז שנות השבעים ישנה התעניינות מחודשת בתנועה. "אחוות הרורליסטיים" ([[:en:Brotherhood of Ruralists|''Brotherhood of Ruralists'']]) ביססו את מטרותיהם על הפרה-רפאליטיזם וגם ה"סטקיסטיים" ([[:en:Stuckists|''Stuckists'']]) שאבו מהם השראה.
 
===ביקורת פמיניסטית===
במהלך השנים האחרונות הביקורת ה[[פמיניזם|פמיניסטית]] החלה להתמקד, בין היתר, בדרכי הייצוג של נשים בדימויים הפרה-רפאליטים. נאמר ונטען שברבים מן הציורים, ייצוג הנשים הוא של [[אובייקט מיני|אובייקטים מיניים]], קורבנות, נשים מסרסות, [[מכשפה|מכשפות]], או שדות. לדוגמה, על הציור "ליידי [[לילית (מיתולוגיה)|לילית]]" (''Lady Lilith''; {{כ}} [[1868]]-[[1869]]), של [[דנטה גבריאל רוסטי]], נאמר שהאישה [[לילית (מיתולוגיה)|לילית]] היא מצד אחד מייצגת אובייקט מיני, כאשר שמלתה נראית אוטוטו כעומדת להיות מופשלת ממנה. אך מצד שני, בנוסף ל[[סמל]]י ה[[מוות]] וה[[נרקיסיזם]], [[לילית (מיתולוגיה)|לילית]] כאן אדישה למבט המציץ, אפופה בסמלי [[סירוס]], מעדיפה להסתכל על עצמה ולשחק באדישות בכוחה במקום להיות כנועה לגבר. לכן, בין היתר, היא כאן על תקן של [[מכשפה]]‏‏ ומהווה סכנה כאישה.{{הערה|1=[http://feminism.eserver.org/theory/papers/lilith/ladylil.html Dante ''Gabriel Rossetti's painting "Lady Lilith"'', feminism.eserver.org מתוך מאמרים עם ביבליוגרפיה באתר] }}
 
ביקורות נוספות הובעו על היחס של הציירים הפרה-רפאליטים אל המודליסטיות שציירו.
קובץ:William_Holman_Hunt_001.jpg|[[ויליאם הולמן האנט]] - {{כ}}"The Hireling Shepherd"{{כ}} ([[1851]])
קובץ:James Collinson.jpg|[[ג'יימס קולינסון]] - {{כ}}"The Renunciation of St. Elizabeth of Hungary" {{כ}} ([[1850]])
קובץ:Albert-Square-Statue.jpg|[[תומאס וולנר]] - כיכר אלברט, [[מנצ'סטר]], פסל של ה[[בישוף]] של [[מנצ'סטר]] ג'יימס פרייזר, ([[1888]])
</gallery>
 
285,097

עריכות